ר' אליעזר בן הורקנוס, תנא בן הדור השני, מחבר "פרקי דרבי אליעזר", ויש מייחסים אליו את צוואת ר' אליעזר הגדול.

מכונה גם ר' אליעזר הגדול, ובכל מקום שנזכר בגמרא ר' אליעזר סתם, הכוונה אליו.
אשתו של רבי אליעזר היתה אמא-שלום, אחותו של הנשיא, רבן גמליאל [שבת קטז, א].
דר בלוד והקים בה ישיבה, כמו שמצינו בגמרא [סנהדרין לב, ב]: "הלך אחר חכמים לישיבה, אחר רבי אליעזר ללוד".
לאחר החורבן נמנה עם חכמי יבנה [סנהדרין יז, ב], ויצא בשליחות החכמים לאנטיוכיה [ירושלמי הוריות ג, ז].
רבן יוחנן בן זכאי רבו העריכו מאוד וכינה אותו: "בור סוד שאינו מאבד טיפה" [אבות ב, יא]. עוד אמר רבי יוחנן: "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף שניה, מכריע את כולם" [שם, יב].
ר' אליעזר העריך מאוד את רבו ודבק בדרכיו: "אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא קדמו אדם בבית המדרש, ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הרהר במבואות המטונפות, ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא, ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה, ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו, ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם, ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יום הכפורים. וכן היה ר' אליעזר תלמידו נוהג אחריו" [סוכה כח, א].
רבי עקיבא ואונקלוס הגר היו מתלמידיו. אונקלוס תירגם את התורה מפיו [מגילה ג, א].
בבית מדרשו של רבי אליעזר היתה אבן שעליה נהג לשבת. פעם נכנס רבי יהושע, נישק את האבן ואמר: האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון הברית [שיר השירים רבה א, ג].
היה ראוי לרוח הקודש: "מעשה שנכנסו זקנים לעליית בית גדיא ביריחו, ויצאה בת קול ואמרה להן: יש ביניכם שניים ראויין לרוח הקודש, והלל הזקן אחד מהם, ונתנו עיניהן בשמואל הקטן. ושוב נכנסו זקנים לעלייה ביבנה, ויצאת בת קול ואמרה להן: יש ביניכם שניים ראויין לרוח הקודש, ושמואל הקטן אחד מהן, ונתנו עיניהן ברבי אליעזר בן הורקנוס, והיו שמחין שהסכימה דעתן לדעת המקום" [ירושלמי סוטה ט, טז].
על חשיבות תורתו: "ר' אחא בשם ר' יוסי בר חנינא אמר: בשעה שעלה משה לרקיע שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשת פרה, ואומר הלכה בשם אומרה: 'ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים'. אמר משה: רבונו של עולם, והלא העליונים והתחתונים שלך הם, ואתה אומר הלכה משמו של בשר ודם? אמר לו: צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי, ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחילה: 'ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים'. אמר לפניו: רבונו של עולם, יהי רצון שיהא מחלצי. אמר לו: חייך שהוא מחלציך, שנאמר [שמות יח ד]: 'ושם האחד – אליעזר', שם אותו המיוחד – אליעזר" [מדרש תנחומא חקת, כד].
"כל ימיו של רבי אליעזר היתה התורה מאירה מפיו כביום שניתנה מהר סיני" [זוהר א צט, א].
 
אמרותיו
"רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה, כאילו שופך דמים, שנאמר [בראשית ט, ו]: שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה [שם, ז]: ואתם פרו ורבו" [יבמות סג, ב].
"היה ר' אליעזר אומר: לעולם יהא אדם בורח מן הכיעור ומן הדומה לכיעור" [תוספתא חולין ב, כד].
רבי אליעזר הקפיד הקפדה רבה בענין כבוד הרב וכבודם של תלמידי חכמים[1], כפי שהדבר מתבטא בכמה מאמרותיו:
"רבי אליעזר אומר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש" [אבות ב, י].
"רבי אליעזר אומר: המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והמחזיר שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל" [ברכות כז, ב].
 
עובדות והנהגות
על תחילת דרכו בלימוד התורה מסופר: בן עשרים ושתים שנה היה, ולא למד תורה. פעם אחת, בהיותו בשדהו של אביו, עזב את העבודה והלך לירושלים, לישיבתו של רבן יוחנן בן זכאי ללמוד תורה. כאשר שמע הורקנוס אביו את מעשהו אמר: אלך לירושלים להדיר את אליעזר מנכסי. בהגיעו לירושלים מצא את בנו דורש בפני החכמים, דברים שלא שמעה אוזן מעולם. "כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו… עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר: רבותי אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסי. עכשיו כל נכסי יהיו נתונים לאליעזר בני" [אבות דרבי נתן ו, ג][2].
"תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הציבור ולא ירדו גשמים. באחרונה התחילו הציבור לצאת [רש"י: מבית הכנסת]. אמר להם: תקנתם קברים לעצמכם? געו כל העם בבכיה, וירדו גשמים" [תענית כה, ב].
"רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן. מאי דרוש? ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח [ויקרא א], אמרו: אף על פי שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט. ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו. אמר רבי אליעזר לאימא שלום, אשתו: תמיה אני אם יוציא זה שנתו – ולא הוציא שנתו. אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה" [עירובין סג, א].
רבי אליעזר וחכמים נחלקו בענין תנור בעל חוליות שנתנו ביניהן חול, אם טהור הוא או טמא. רבנן טימאו את התנור, ורבי אליעזר שהיה נחוש להוכיח את צדקת דבריו, גייס לעזרתו את כוחותיו הפלאיים. אמר רבי אליעזר: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, ונעקר החרוב ממקומו מאה אמה, ויש אומרים ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאים ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח, וחזרה אמת המים לאחוריה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו, ונטו כותלי בית המדרש ליפול. גער רבי יהושע בכתלים, ואמר: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם מה טיבכם? לא נפלו הכתלים מפני כבודו של רבי יהושע, ולא חזרו להזדקף מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מוטים הם ועומדים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: 'לא בשמים היא' [דברים ל, יב]. כלומר, כבר ניתנה תורה בהר סיני, ואין משגיחים בדבריה של בת קול, מפני שכבר נכתב בתורה [שמות כג, ב]: 'אחרי רבים להטות'. העיד אליהו הנביא בפני רבי נתן שבאותה שעה חייך הקב"ה ואמר: נצחוני בני, נצחוני בני. באותו יום הביאו את כל הטהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש, ונידו את רבי אליעזר. רבי עקיבא, שנבחר להודיע לו, עשה זאת בדרך עדינה בכדי שלא יחריב רבי אליעזר את העולם, וכך אמר לו: רבי, כמדומה לי שחברים בדילים ממך. בתגובה קרע רבי אליעזר את בגדיו וחלץ את מנעליו, נשמט וישב על גבי הקרקע וזלגו עיניו דמעות. באותו יום הצטער העולם בצערו של רבי אליעזר: כל מקום שנתן בו רבי אליעזר את עיניו באותו היום – נשרף; שליש מהזיתים, החיטים והשעורים התכלו, ויש אומרים שאף הבצקים החמיצו; רבן גמליאל, ששהה בספינה באותה העת, כמעט שטבע, אך הים נח מזעפו לאחר שעמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, ידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל [בבא מציעא נט, א-ב].
בשעת מותו העיד רבי אליעזר על גדלותו שלו: "נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו, אמר: אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין. הרבה תורה למדתי, והרבה תורה לימדתי. הרבה תורה למדתי – ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים, הרבה תורה לימדתי – ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת. ולא עוד, אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה, ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם. ולא עוד, אלא שאני שונה שלש מאות הלכות, ואמרי לה שלשת אלפים הלכות, בנטיעת קשואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף". באותו זמן החלו החברים שואלים אותו בהלכות טומאה וטהרה, עד שענה להם על אחת השאלות – טהור, ויצאה נשמתו בטהרה. קם רבי יהושע ואמר: הותר הנדר, הותר הנדר [סנהדרין סח, א][3].
"כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן: חמה עזה יש בעולם. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני משחק. כל זמן שאני רואה רבי, שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש, אמרתי: שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו. ועכשיו שאני רואה רבי בצער – אני שמח. אמר לו: עקיבא, כלום חיסרתי מן התורה כולה? – אמר לו: לימדתנו רבינו [קהלת ז, כ]: 'כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'" [סנהדרין קא, א].
"תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו, רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין" [סנהדרין קא, א-ב].
על אף זאת הצטער רבי עקיבא מאוד על מותו של רבו: "כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו… ויצאה נשמתו בטהרה… למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד [רש"י: שהיו נושאין את מטתו מקסרי ללוד], היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ. פתח עליו בשורה ואמר: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" [מלכים ב, ב], הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן [רש"י: כלומר, הרבה שאלות יש לי לשאול, ואין למי לשאול]" [סנהדרין סח, א].
בשעת מותו ציוה רבי אליעזר: "פנו חצר מפני הטומאה והתקינו כסא לרבן יוחנן בן זכאי [רבו]" [ירושלמי סוטה ט, טז].
כמו כן הנחה את תלמידיו: "בשעת פטירתו של ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לפניו, ואמרו לו: רבינו ילמדנו דבר אחד. אמר להם: בני, הזהרו איש בכבוד חבירו, וכשאתם עומדים להתפלל היו יודעים לפני מי אתם מתפללים" [אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסחא א, ה].
"תנו רבנן: משמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה[4]" [סוטה מט, ב].
וכן: "משמת ר' ליעזר בטל כבוד תורה" [תוספתא סוטה טו, ג].
"בשעה שהצדיקים מתים הן עושין רושם. כשמת רבי אליעזר, נתעקרו כל האילנות שהיו באותו מקום" [ילקוט שמעוני חקת, תשסג].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו סמוך לעלמה[5]:
קבורתו נזכרת לראשונה באלה סימני כתבי הקברות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז (כת"י ב')[6]:
קברי אבות, שבילי דירושלים, כת"י מוסקבה, איגרת יחוס האבות מאלמוני, יחוס הצדיקים, איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא, ידי משה, שערי ירושלים (מבשרת ציון), מסעות משה, טוב ירושלים.
אלה המסעות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז (בהערה על תוצאות ארץ ישראל).
 
"ומשם [מגוש חלב] הלכנו לעלמה. וטרם בואנו מצאנו קברו של ר' אלעזר [בן הורקנוס] ועליו ב' אילנות, ואין שום אדם רשאי ליטול מהם אפילו עלה. והוא קבור במערה בתוך הקרקע, ועליו בנוי כמין אולם, ונפל ממנו אבן אחת ועלה [אבן אחרת] משורש המקום ומילא את המקום, ויצא ממקום אחר ענף אחד וסבב כל הקבר שלא יוכל ליפול עוד ממנו שום אבן בעולם. ומביאין הישמעאלים שם שמן להדליק, ודבר גדול ומופלא הוא". [מסע דפלסטינא]
"רחוק מעט משם [מבן עזריה], לצד הדרך, כרם, ובתוכו קבר ר' אליעזר בן הורקנוס ועליו ציון נאה". [רבי משה באסולה]
"עלמא, בכפר בית הכנסת חרב. ולצד דרום, סמוך לכפר, קבור ר' אליעזר בן הורקנוס הנקרא ר' אליעזר הגדול בכוך של אבן". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש (שבחי ירושלים; זכרון בירושלים)]
"ומשם לעלמא, ובכפר יש בית הכנסת חרב. ולצד דרום, סמוך לכפר, קבור רבי אליעזר בן הורקנוס בכוך של אבן ואילן בוטם וגפן". [זכרון ירושלים לרבי דוד קונפורטי]
"ור' אליעזר הגדול בבנין גבוה עליו, ור' יוסי הכהן ור' שמעון בן נתנאל באבנים גבוהים עליהם, ורבי אלעזר בן עזריה". [הזיארה בכפר פקיעין – ר' חיים אבן עטר (האוה"ח)]
 
גדולים צדיקים במיתתם
ניסים ונפלאות על קברי הצדיקים
"קברו של ר' אליעזר [בן הורקנוס] ועליו ב' אילנות. ואין שום אדם רשאי ליטול מהם אפילו עלה. והוא קבור במערה בתוך הקרקע. ועליו בנוי כמין אולם. ונפל ממנו אבן אחת ועלה [אבן אחרת] משורש המקום ומילא את המקום. ויצא ממקום אחר ענף אחד וסבב כל הקבר, שלא יוכל ליפול עוד ממנו שום אבן בעולם. ומביאין הישמעאלים שם שמן להדליק. ודבר גדול ומופלא הוא". [מסע דפלסטינא]
 
דרכי גישה ומיקום וזיהוי הקבר
על אף שנזכר בסנהדרין הנ"ל כי רבי עקיבא פגע במיטתו כשנשאו אותה מקיסרי ללוד, כנראה שהיה זה על הדרך, אולם המשיכו לעלמה ולא קברוהו בלוד. מקום קברו ע"פ עולי הרגל, הינו בסמוך לכפר, לדרומו, ליד הדרך תחת אילן ורחוק מר"א בן עזריה. תאור מקום זה הינו באזור בית הקברות המוסלמי השוכן משמאל לכביש, בסמוך לכפר העתיק, ומימין לדרך עפר המוליכה לשאר התנאים. הוא אכן יותר קרוב לר"ש בן נתנאל מאשר לר"א בן ערך. כמו כן דרכם של המוסלמים לקבור סביב קבר צדיק או נביא, ובדרך כלל קבר השיח' שבבית הקברות הינו קבר הצדיק. אם נכון הדבר הרי שבמרכז בית הקברות ששם קבר השיח' נמצא קברו של רבי אליעזר.