חייו
נולד בעיר בירז שבליטא בשנת ה' תרל"ה 1874. בערך בשנת ה' תר"ן (1890)  עברה משפחתו לבויסק שבלטביה, משם הלך הרב וסרמן ללמוד בישיבת טלז אצל רבי שמעון שקופ והרב אליעזר גורדון.

בישיבה התגלה כעילוי ואחר מספר שנות לימוד בטלז, פנה ללמוד אצל רבי חיים מבריסק.
בשנת ה' תרנ"ט (1899) התחתן עם בתו של הרב מאיר אטלס, שהיה באותו זמן רבה של סלנט. בשנים ה' תרס"ג – ה' תרס"ד (1903) ייסד את ישיבת אמיצ'סלב ברוסיה. בשנת ה' תרס"ז (1907) הגיע לראדין, למד ב"כולל קדשים" אצל החפץ חיים והפך להיות תלמידו המובהק. השפעת רבו, בעל ה'חפץ חיים', היתה טבועה בכל הנהגות חייו ותהלוכותיו. בלבו של ה'חפץ חיים', היתה הערצה גדולה ונפלאה אליו, אף כי הופיע בפניו כתלמידו. בכל פעם שהיה מגיע לראדין, היה מקבל את פניו והיה נוהג בו כבנאמנו ואיש ימינו. לא פעם היה מזמינו אליו לראדין כדי להיוועץ בו ולקחת ממנו עצה.

בשנת ה' תר"ע קבל על עצמו רבי אלחנן וסרמן משרת ראש ישיבה בבריסק, מקום מושבו של רבו הגר"ח הלוי זצ"ל.

כראש ישיבת ברנוביץ
בשנת תרפ"א (1921) קיבל את ראשות ישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'. ישיבתו הייתה ישיבה לבחורים צעירים, ובתקופת עמידתו בראשה עשתה לה הישיבה שם כאחת הגדולות והזוהרות בעולם התורה והשפעתה היתה על כל רחבי אירופה. בתקופה זו נתקבל בכל תפוצות ישראל כמנהיג האומה וקרבניט הדור, היה מקורב לרבי יוסף רוזין ולרבי חיים עוזר גרודזנסקי שהיה גיסו.

בכיבוש הנאצי
בפרוץ המלחמה השניה היו בישיבת ברנוביץ כמה מאות תלמידים. כבר בתחילת המלחמה נפגעה העיר ברנוביץ קשות, כאשר הגרמנים הפציצו אותה מן האוויר. עם חורבן הקהילה היהודית עלה גם הכורת על ישיבת "אוהל תורה" בברנוביץ. התלמידים הצעירים חזרו לרוב לביתם. המבוגרים, בחלקם התפזרו למקומות שונים. חלק לא גדול ניצל והגיע למקום מבטחים.

ר’ אלחנן יחד עם קבוצת בחורים הגיעו אחרי תלאות רבות לליטא, לעיר קובנה, בתקווה למצוא משם דרך להגר לארץ חופשית, אבל אחרו המועד.

עם הכיבוש הגרמני של קובנה ב 1941, כאשר החלו השילוחים ההמוניים למקומות ההריגה, מסר הרב אלחנן וסרמן שעורים על קידוש השם. הוא אף הורה לבנו ולתלמידיו את נוסח הברכה שיש לומר בעת שמוסרים את הנפש על קידוש השם.

הירצחו על קידוש השם
כמה מפליטי השואה מוסרים:
"משנתפס רבי אלחנן זצוק"ל למלכות הרשעה, ביקשו לשלחו לגרמניה לאחד המחנות. ברם הוא,העשוי לבלי חת, שמעולם לא עלה עליו מורא בשר ודם, סירב להישלח לנכר וטען: נוח לי להיקבר חיים בתוך עמי, עם אחי בני ישראל הקדושים והטהורים, כגורלם יהיה גורלי ומה שנגזר עליהם גם מנת חלקי יהיה. משאלתו האחרונה ניתנה לו. בקבר אחים ענקי נקבר חיים בייחדו את השם הגדול והנורא."

כאשר נלקח עם רבנים ותלמידים מגטו קובנה בי"א בתמוז תש"א לפורט התשיעי, נשא דברים על כובד משקלה של ההתכוונות באותם רגעים, עד כדי כך שמחשבה בלתי ראויה עלולה לפסול את גודל המעשה:
"במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כנראה, כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל. עלינו לעשות תשובה כעת, מיד במקום, כי הזמן קצר… עלינו לזכור, שבאמת נהיה מקדשי השם. נלך בראש זקוף, ולא תעלה חלילה מחשבה פסולה, שהיא בבחינת פיגול, הפוסל את הקורבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר: קידוש ה'. האש שתבער בעצמותינו היא האש, אשר תקים מחדש את העם היהודי."
יחד עם שני בניו נפתלי וצבי-יהודה, וכל בני הישיבה, יצאה נשמתו בטהרה הי"ד.

ספריו
קובץ שיעורים, פירוש על הש"ס, תשכ"ד-תשכ"ז
קובץ מאמרים ואגרות, מאמרים במחשבה והשקפה ופירושי אגדה, תש"ס
קובץ הערות, פירוש ערוך בצורת שו"ת על מסכת יבמות
דברי סופרים, דיונים על מסורת התורה
עקבתא דמשיחא.

מקורות
ספריית אוהלי צדיקים