זעקת הקבורים בויניצא

בביקור שגרתי שערך הרב ישראל מאיר גבאי, יו"ר אהלי צדיקים, בעיר ויניצה שבאוקראינה לפני זמן מה, סיפר לו שליח חב"ד בעיר, הרב שאול הורביץ בשיחת אגב על ראש העיר היהודי, כי הוא חושש לעתידו של בית הקברות העתיק של העיר, בו טמונים גם גדולי עולם, ביניהם רבי איסר ישראל בן רבי וואלף, מחבר "שער המשפט" על השולחן ערוך.

העיר ויניצה היא בירת מחוז ויניצה באוקראינה, ומתגוררים בה כ-450 אלף תושבים. בשל התרחבות העיר, ניצב כיום בית הקברות במרכז העיר, על שטח שנחשב לשטח נדל"ני יקר מאוד.

באמצע השבוע, כאשר ביקר הרב גבאי בויניצה, הוא עבר גם בבית הקברות בעיר על מנת לראות את מצבו, וכאשר הגיע ראה כי יזמי נדל"ן כבר החלו לחפור בבית הקברות באישור העירייה וביזמת ראש העיר, ומצבות ועצמות מתגוללים שם בין ערמות עפר ואשפה.

הרב גבאי פנה מיד לגאון רבי דוד שמידל, יו"ר אתרא קדישא ולמרכז רבני אירופה, על מנת לפעול יחד לעצירת החפירות. במקביל, שוחח אמש הרב גבאי עם שגריר ארה"ב באוקראינה, שהבטיח שיעשה כל שביכולתו על מנת לעצור את החפירות.

אמש ארגנה האגודה, יחד עם אגודת אתרא קדישא, הסעות מאומן, שם שוהים מאות מחסידי ברסלב לרגל ער"ח ניסן, לויניצא, למחות על חילול בית הקברות.

עדכון, יום שישי כ"ח אדר ב: לאחר פעולות נמרצות, הודיע ראש העיר כי הוא מקפיא את החפירות ואת עבודות הבניה במקום עד לבירור העניינים. הוא אף הפקיד מכתב חתום בו הוא מתחייב לעצור את החפירות, אלא שמסתבר כי הוא אינו עומד בדיבורו, והיום, יום שישי, שוב החלו חפירות במקום.

האגודה מנסה לשלוח יהודים שישבתו בעיר, סמוך לבית הקברות, על מנת לשמור עליו מחילול ולמנוע את העבודות.

* * *

'ויניצה' נמצאת במישור פודוליה, דרך העיר זורם הנהר הבוג הדרומי. העיר מרוחקת כ-260 ק"מ מהבירה קייב וכ-430 ק"מ מעיר הנמל אודסה.

משפחות יהודיות ראשונות התיישבו בעיר באמצע המאה ה- 16. ב- 1648, עם כיבוש העיר על ידי הקוזקים של חמלניצקי, נרצחו כל יהודי העיר שלא הצליחו להימלט. ונקברו בבית הקברות היהודי בעיר. לאחר תום המרד של חמלניצקי שבו היהודים להתיישב בה. הקהילה היהודית בעיר גדלה בצורה מתמדת. ובשנת תר"ח כבר התגוררו בה כ-4,000 יהודים.

על פי מרשם האוכלוסין משנת תרנ"ז, חיו בויניצה 11,689 יהודים (שהיוו כ- 36% מאוכלוסיית העיר). גל הפרעות ביהודים ששטף את אוקראינה בשנת תרצ"ה, לא פסח על יהודי העיר. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה סבלו יהודי העיר מרדיפות, מעשי שוד, ביזה ופוגרומים, ההרוגים נקברו בבית הקברות היהודי בעיר. לפי מרשם האוכלוסין מ- 1939 חיו בעיר ויניצה 33,150 יהודים (כ-38% מאוכלוסיית העיר). זהו מספר שיא של היהודים שחיו אי פעם בעיר עד אז וגם לאחר מכן.

עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות גויסו כ-9,000 מיהודי העיר לצבא. חלק מהיהודים הצליחו להתפנות לשטחים המזרחיים של ברית המועצות וכך לשרוד את המלחמה. הגרמנים כבשו את העיר ב-19 ביולי 1941. מיד הוקם גטו ליהודי העיר, שלא שרד זמן רב. כבר בראש השנה תש"ב נרצחו רוב תושבי הגטו (כ-25,000 איש) ביער הסמוך לעיר על ידי הגרמנים ומשתפי פעולה אוקראינים. היהודים המעטים שהושארו בגטו על ידי הגרמנים והועסקו בעבודות כפייה נרצחו בחודש אב תש"ב.

לאחר תום המלחמה חזרו היהודים, שהצליחו להימלט מידי הנאצים, לעיר וחיי הקהילה חודשו. בין השנים תש"ו-תש"ט פעל בית כנסת אחד בעיר, אך הוא נסגר על ידי השלטונות. מאז ולמעשה עד לפירוק ברית המועצות ב- 1992 לא פעלו בעיר בתי כנסת. תפילות נערכו בבתים פרטיים של היהודים. לפי מרשם האוכלוסין משנת תשי"ט חיו בעיר כ-19,500 יהודים (כ-16% מכלל האוכלוסייה). במהלך שנות ה-70 עזבו חלק מהיהודים את ויניצה ועלו לישראל או היגרו לארצות הברית.

לפי מרשם האוכלוסין משנת תשל"ט חיו בעיר כ-18,000 יהודים (כ-8.5% מכלל האוכלוסייה). לפי מרשם האוכלוסין מ- 1989 (המרשם האחרון שנערך בברית המועצות) חיו בעיר ויניצה כ-15,000 יהודים (כ-5% מכלל אוכלוסייה). בשנות ה-90 עזבו מרבית היהודים את ויניצה ועלו לישראל או היגרו לארצות הברית, קנדה או גרמניה. ובשנת תשס"א נשארו בויניצה רק כ-1,700 יהודים.

[המידע על העיר באדיבות ויקיפדיה]