פעילות האגודה:
החסידים שנהגו לעלות לעיר וויז′ניץ שבאוקראינה ולהתפלל באהל האדמו"רים לבית וויז′ניץ כבר היו רגילים לראות, או יותר נכון: לא לראות, את בית הקברות הסובב לו, שנראה כמו יער פרא, כאשר פה ושם מבצבצים מציבות מבעד לעצים. הגישה אל חלק מהמציבות הוגדרה כמשימה בלתי אפשרית ממש.
אך לא כן החסידים שעלו לשם לאחרונה. לעיניהם נגלה מחזה חדש ומציאות שונה לחלוטין: בית קברות שלם, נקי ומסודר. העצים נגזמו והשיחים נעקרו, אי אלו מהמציבות שנפלו הוקמו מחדש ונוקו וגדר ברזל מפוארת מקיפה את כל המתחם לאמר: שטח זה הינו שטח יהודי קדוש אשר בו נקברו אבותינו ואבות אבותינו.
פעילי האגודה שהיו אחראים לפעילות הברורכה הזו, אומרים כי בכוונתם להמשיך בהצלת בית הקברות בוויז′ניץ ובעזרת השם, אם יתאפשר הדבר כספית, יבנה גם אהל האדמו"רים חדש ומפואר כראוי לגדולי עמינו.
הפעילות התאפשרה בזכות תרומתם הנדיבה של חסידי ויז′ניץ שבכל אתר, שהתגייסו למשימת הצלת בית הקברות הקדוש הזה, ותשואות חן חן להם.
העיר וויז′ניץ:
וויז′ניץ היא עיירה באוקראינה השוכנת במחוז צ′רנוביץ, על גדות נהר צ′רמוש הלבן, בתחילת הרי הקרפטים.
בשנת ה′תרי"ד התיישב הרה"ק רבי מנחם מנדל, אבי השושלת, בעיר וויז′ניץ והקים בה חצר לצד אלה של אביו הרה"ק רבי חיים מקוסוב, ושל חמיו הרה"ק רבי ישראל מרוז′ין.
בן עשרים וארבע היה רבנו כאשר פתח את חצרו בוויז′ניץ, תקופתו הייתה תקופת הזוהר של החסידות. בשנת ה′תרמ"ה נפטר רבי מנחם מנדל ה′צמח צדיק′, ובנו רבי ברוך ירש את מקומו, כאשר נפטר רבי ברוך בשנת ה′תרנ"ג הוריש את כסאו לבנו רבי ישראל, בשנת ה′תרע"ד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ רבי ישראל לעזוב את העיר וויז′ניץ אך בניו נשארו בה על מנת לנהל את הקהילה.
במלחמת העולם השניה גורשו היהודים על ידי הצבא הרומני למחנות עבודה בטרנסניסטריה, שם הושמדו רובם, לאחר המלחמה חזרו רק יהודים בודדים, אודים מוצלים שנותרו מקהילה מפאורת אשר מנתה אלפי איש, אך הקהילה בוויז′ניץ לא השתקמה מאז, אם כי החסידות המשיכה, התרחבה וגדלה בארץ ישראל ובעולם כולו לתפארת מייסדיה הקדושים.