בקציון ובסביבותיו שרידי מבנים, מתקנים וקברי כוכים.
בחלק המערבי של החורבה – שרידי מבנה ציבורי גדול[1] ומפואר, שמהותו ותפקידו שנויים במחלוקת בין החוקרים זה זמן רב. אין חולקים על כך שזמנו של המבנה הוא מן התקופה הרומית, תקופת המשנה, מפני שנמצאה בו אבן משקוף עם כתובת יוונית יחידה במינה המתוארכת היטב לשנת 197 לסה"נ, ימי הקיסר ספטימוס סוורוס ששלט בזמנו של ר' יהודה הנשיא[2]: "למען ישועת (=שלום) אדונינו השליטים הקיסרים לוקיוס ספטימיוס סוורוס החסיד פרטינקס אוגוסטוס ומרקוס אורליוס אנטונינוס ולוקיוס ספטימיוס גיטה בניו… ויוליה דומנה אוגוסטה… על סמך נדר, היהודים (הקדישו הקדשה זו)". כתובת זו היא הכתובת היהודית-יוונית היחידה כמעט בארץ ישראל שנכתבה במפורש לכבוד קיסר רומא[3]. אך מהותו של המבנה, שנבנה בסגנון רומי מובהק עם אלמנטים המזכירים הן את המקדשים הרומיים האליליים והן את בתי הכנסת הגליליים, טרם התבררה: האם היה זה בית כנסת שנבנה לכבודו של הקיסר הרומי ספטימוס סוורוס, או שמא היה זה מקדש רומי שיהודי האזור השתתפו במימונו, אולי בכדי להביע נאמנות לקיסר. מחד גיסא, סטווי עמודים ואומנות שהקיפו חלקים מן הבנין לכיוון שתי בריכות מים גדולות[4], מזבח קטורת קטן שנמצא במבנה אחר ממערב לבנין, והעובדה שבתקופה זו טרם נבנו בתי כנסת מונומנטליים (= שנועדו להרשים את הרואה) בגליל העליון[5], רומזים על תיפקודו האלילי של המבנה. מאידך, קיימים אלמנטים המזכירים בתי כנסת ולא מקדשים: ציר האורך של המבנה הוא צפון-דרום, הדמיון בעיטור הפריטים האדריכליים[6], ובמיוחד כתובת ההקדשה של היהודים, שלא מסתבר שתתנוסס על מקדש אלילי.
מכל מקום, הכתובת מעידה על יהודים, ועל קהילה יהודית אמידה, בחלקו הזה של הגליל במאה השניה לסה"נ (לאחר מלחמת בר-כוכבא). כמו כן, חשיבותו האדריכלית של המבנה אינה מוטלת בספק, ויתכן אף ששימש אב-טיפוס לבתי הכנסת הגליליים שנבנו מעט מאוחר יותר, בסוף תקופת התלמוד, בימי השלטון הביזנטי.
קברי הצדיקים באתר
רבי יוחנן דקציון
רבי שמעון בן לקיש
מסקר וחפירות חלקיות שנערכו במקום עולה כי האתר נושב החל מן התקופה ההלניסטית (לפני כ-2400 שנה), שיאו בתקופה הרומית, עת נבנה במקום מבנה ציבורי גדול (ראה סיקור מלא), אך עוד לפני התקופה העות'מאנית, לפני כ-500 שנה, הוא נעזב ולא נושב מאז . תולדות האתר כמעט ואינן ידועות, אולם שרידיו מרשימים.
הצג את קברי צדיקים בגליל במפה גדולה יותר