כמה בתי אבן ישנים מהכפר ביריה (כיום בחלק הצפוני-מערבי של המושב) הם השרידים היחידים שנותרו מהיישוב העתיק. באזור זה נמצא גם מעיין, עין ביריה, ממנו מתחילה מערכת תת-קרקעית להובלת מים, שמשתרעת לכיוון דרום-מזרח, לעבר צפת (אולי חלק ממערכת מפעל המים של המבצר הצלבני בצפת)[1]. כאמור, טרם נתגלו באתר שרידים של ישוב הקודם לימי הביניים, ולכן קשה לקבל את הדעה שהיתה מקובלת עשרות בשנים המזהה כאן את בירי התלמודית.
 
צדיקים הטמונים בו:
 
בניהו בן יהוידע
אבא שאול (ואשתו)

עיין בערך הצדיקים הקבורים שם

האיזכור הראשון של ישוב זה במקורות היהודיים הוא בגניזה הקהירית מן המאה הי"ג לסה"נ (יחד עם עין זיתון), שם מוזכר: 'העבד יעקב הכהן בר' עובדיה הכהן ז"ל בעיר ביריה הסמוכה למדינת צפת'. מאוחר יותר, במאה הט"ז, מתוארת ביריה תכופות, בין היתר על ידי ר' יששכר בר' מרדכי אבן סוסאן בעל ה'תיקון יששכר' כיישוב של מוסתערבים (= תושבי הארץ הקדומים שמעולם לא הלכו לגולה) הנוהגים לקרוא את מגילת אסתר גם בי"ד וגם בט"ו באדר (בדומה לקהילות המוסתערבים הסמוכות שבצפת ובעין זיתון). גם על פי רשימות המס התורכיות ישבו בה יהודים במאה הט"ז,

הצג את קברי צדיקים בגליל במפה גדולה יותר