ישנו תיעוד על קיום קהילה יהודית מ-1734 והקבר העתיק ביותר בבית הקברות שם הוא משנת תק"כ (1760). בית כנסת מרכזי נבנה שם בשנת 1790. ב-1887 בעת שיפוצים שנערכו במקום נתגלו שמונה חדרי מרתף תחת הבניין. הנוצרים טענו שמדובר בחדרי צינוק הדומים לחדר בו הוחזק ישו, והאשימו את היהודים בפעילות לא חוקית. המסמכים הישנים ביותר של הקהילה היהודית הם משנת תקצ"א (1831). מסופר על אחד מרבני העיירה, רבי משה טייטלבוים (-אב תר"א, 1841) מחבר הספר 'ישמח משה' ותלמידו של החוזה מלובלין שבירך את הילד לאיוש קושוט וניבא לו הצלחה בהנהגת המרד ההונגרי. נכדו של הרב משה, הרב יקותיאל יהודה כיהן אחריו ברבנות, אך עבר לעיירה סיגט זמן קצר לאחר מכן. בעיירה היו שתי קהילות אורתודוקסיות האחת חסידית ("הקהילה הספרדית") והאחת בה התפללו לפי נוסח אשכנז וכן קהילה של ה'סטטוס קוו'‏. בין השנים 1808 ועד 1816 כיהן דוד פריזנהאוזן, משכיל מגרמניה כדיין במקום – וייתכן שהקים את קהילת ה'סטטוס קוו' בעיירה זו.

צדיקים הטמונים בו:
רבי משה טייטלבוים בעל הישמח משה 
ר' פנחס סומוטור רפפורט (הרטשטיין )בעל תוקע של הישמח משה –
ר' סענדער מקאמרנא –
ר' ישעיה רב של איהל
ר' ברוך קלין 
רבי אלעזר בעל פקודת אלעזר 
רבי ירמיהו פעלדמאן הלוי
ר' אלענר לאוו בעל "שערי תורה"
ר' יואל ב"ר שמעון חיים הלוי

כתובת בית הקברות

ביה"ק החדש: KAZINTZI UTC

ביה"ק הישן: ESETOMATSH  UTC   KOSHUT  UTC 

בשנת 1261 קיבלה מעמד עיירה מידי בית המלוכה ההונגרי, שבנה בתוכה מבצר. מיקומה על נתיבי המסחר בין טרנסילבניה, רוסיה ופולין הביא להתפתחותה. במאה ה-19 העיירה הייתה מקור למרידות נגד בית המלוכה ההבסבורגי למען עצמאות הונגרית.
לאחר מלחמת העולם הראשונה במסגרת חוזה טריאנון בשנת 1920 הוחלט שהגבול בין הונגריה לצ'כוסלובקיה יעבור בנחל רונווה העובר בעיירה. רוב שטחה נותר תחת שלטון הונגרי. בצד הצ'כי, בו נותר כרבע משטח העיירה המקורית, הוסב שם העיר לסלו