רבי חנינא בן תרדיון, תנא בן ארץ ישראל בן הדור השלישי, מעשרה הרוגי מלכות (ראה להלן עובדות והנהגות).
רבי חנינא התגורר בסיכני, היא סכנין שבגליל התחתון, שם עמד בראש בית הדין [סנהדרין לב, ב]. כמו כן, בסכנין קבע מנהגי תפילה שלא היו מקובלים על החכמים, מפני שלא נהגו לאומרם אלא בבית המקדש [תענית טו, ב].
שימש כגבאי צדקה [רש"י עבודה יז, ב]. במאמר הגמרא אנו מוצאים ביטוי לישרותו ונאמנותו: "רבי אליעזר בן יעקב אומר, לא יתן אדם מעותיו לארנקי [= קופה] של צדקה, אלא אם כן ממונה עליו תלמיד חכם כר' חנינא בן תרדיון" [עבודה זרה יז, ב].
בתו היא ברוריה אשת רבי מאיר [עבודה זרה יח, א]. היה חברו של רבי חלפתא אביו של ר' יוסי [משנה תענית ב, ה ועוד].
פטירתו: "בכ"ז סיון נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו" [מגילת תענית; שו"ע או"ח סי' תק"פ]
אמרותיו
"רבי חנינא בן תרדיון אומר: שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה – הרי זה מושב לצים… אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה – שכינה שרויה ביניהם" [משנה אבות ג, ג].
עובדות והנהגות
"אמרו עליו על ר' חנינא בן תרדיון שהיה נעים בפני הקב"ה ואדם, ומעולם לא עלתה קללת חברו על שפתיו" [מדרש אלה אזכרה (אוצר המדרשים – אייזנשטיין)].
"נפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בספר תורה, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה. אמרה לו בתו: אבא, אראך בכך? אמר לה: אלמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי, מי שמבקש עלבונה של ספר תורה הוא יבקש עלבוני… אמר לו קלצטונירי [הממונה עליו]: רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן… מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו מהרה. אף הוא [הממונה] קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת" [עבודה זרה יח, א].
בשעת מיתתו, ומיתת אשתו, צידקו עליהם את הדין: "וכשנתפס רבי חנינא בן תרדיון למינות, גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות. אמר להם: מה גזרו על אותה עניה? אמרו לו: להריגה. קרא עליה: 'צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו' [תהלים קמה, יז], 'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא' [דברים לב, ד]. אמרה להם: מה גזרו על אותו רבי? אמרו לה: לשריפה. קראה עליו: 'גדול העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו' [ירמיהו לב, יט]. וכששרפוהו, כרכוהו בספר תורה ושרפוהו וספר תורה עמו. והיתה בתו צועקת ומתחבטת לפניו, ואמרה: זו תורה וזו שכרה? אמר לה: בתי, אם עלי את בוכה ועלי את מתחבטת, מוטב שתאכלני אש שנופחה, ולא אש שלא נופחה, שנאמר [איוב כ, כו]: 'תאכלהו אש לא נופח'. ואם על ספר תורה את בוכה, הרי זה התורה אש, ואין אש אוכלת אש, הרי הן הכתובין פורחין באויר, ואין האש אוכלת אלא העור בלבד" [שמחות ח, יב]. בענין הריגתו ישנה שיטה מעניינת, הובאה בשיטות קמאי ע"ז יז, ב, כי לא נשרף ר' חנינא אלא לופינוס הרשע, ראה שם בארוכה.
"ר' אבהו בשם ר' אלעזר אומר: כל צדיק וצדיק שאומות העולם הורגין אותו, הקב"ה כותבו בפורפוריא [= גלימה] שלו, שנאמר [תהלים קי, ו]: 'ידין בגויים מלא גוויות'. והקב"ה אומר לאומות העולם: למה הרגתם הצדיקים שלי, כגון ר' חנינא בן תרדיון וכל הנהרגין על קידוש שמי? והן כופרים ואומרים: לא הרגנו אותם. מיד מביא הקב"ה פורפוריא שלו ודן אותם, ונותן להם אפופסין [= גזר דין]" [מדרש תהלים ט, יג].
מקום קבורתו
מקום מנוחתו סמוך לציפורי:
"ר' חנינא בן תרדיון נהרג בעשרים ושבעה בסיון, נשרף וספר תורה עמו. מנוחתו סמוך לציפורי". [חיבת ירושלים; בשינוי קל: מסעות משה]
מאחר ויש מעט מאד מידע מעולי רגל, לא ניתן לקבוע כלל את מקום קבורת ר' חנינא. אולם אם 'סמוך לציפורי' הכוונה לבית שערים, יתכן כי המערה בבית שערים בה נמצאה הכתובת 'אנינא' מתייחסת לר' חנינא, אולם אין כל הוכחה לדבר, ויתכן גם כי הכוונה לחנינא בר חמא תלמידו של רבי יהודה הנשיא.
מקורות:
מתוך הספר: מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל