רבינו מאיר ב"ר ברוך מרוטנברג – מהר"ם מרוטנברג, רבו של הרא"ש

המהר"ם נולד בעיר וורמס שבגרמניה שבה שימש אביו כרב. בין רבותיו היו רבי יחיאל מפריז ורבי שמואל מפלייזא, שאותם פגש כשנסע ללמוד בישיבות צרפת, ורבי יצחק בן משה בעל האור זרוע.כששב לגרמניה שימש כרב במקומות שונים, ונחשב כסמכות הרבנית והלכתית החשובה ביותר של יהדות אשכנז. שמו נקשר בעיקר בעיירה רוטנבורג על הטאובר השוכנת מדרום לעיר וירצבורג שבגרמניה, ששם הוא הקים ישיבה.

לעת זקנתו החמירו רדיפות היהודים בגרמניה. היהודים נחשבו אז בגרמניה לעבדי האוצר (Servi Camerae Regis) ולכן הייתה אסורה עליהם הגירה מגרמניה משום שזה היה נחשב אז בעיני השלטונות כבריחה. המהר"ם שהיה מעורב בארגון של הגירה שמטרתו היה לעלות לארץ ישראל ‏, החליט לברוח יחד עם משפחתו מגרמניה.

יהודי מומר שהלשין עליו בעת שכבר הגיע לאיטליה, הביא להחזרתו לגרמניה, ולכליאתו ביום ד' תמוז שנת ה'מ"ו (1286) על ידי הקיסר רודולף הראשון לבית הבסבורג במבצר אנזיסהיים (Ensisheim) שבחבל אלזס באשמת בריחה מגרמניה וניסיון לארגון בריחה המונית ממנה‏. הקיסר תבע סכום עצום של 20,000 מארק תמורת פדיונו, ותלמידו, הרא"ש, אף אסף את דמי הכופר.

בתחילה לא ניתן לו כלל לעסוק בלימוד תורה, עד שריחם עליו אחד משרי הממשלה וביקש שיקלו עליו במאסרו, והביאו לו, על פי בקשתו, קלף ודיו. על פי המסופר מכוון שלא היה לו ספר תורה, והיה לו צער רב על שלא יכול לקרוא בתורה בשבת, התפלל המהר"ם וניתן לו משמים אחד מי"ג ספרי התורה וממנו העתיק מילה במילה. עד היום נמצא ספר התורה בפראג, בבית הכנסת אלטנוישול.
כמו כן אפשרו לו ללמוד ולהתדיין עם אחד מתלמידיו הגדולים, רבי שמשון בן צדוק, בעל ספר התשב"ץ, שבו תיעד בפירוט רב את מנהגי רבו. עם זאת כתב המהר"ם שאין בידו את חיבורי בעלי התוספות, ולפיכך "…אם יימצא שהתוספות וספרי הפוסקים חולקים עליי… דעתי מבוטלת להם".
תלמידים נוספים שלו היו הרא"ש, המרדכי, רבי יצחק מדורא, ואחרים

על פי המסורת המקובלת, לא הסכים המהר"ם שסכום כופר הנפש שהתבקש עבורו ישולם, כדי שלא להפוך את סחטנות השלטונות למשתלמת, על פי הכלל התלמודי שהנחה אותו ולפיו "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון עולם" (משנה גיטין, ד, ו). כתוצאה מכך היה כלוא במשך שבע שנים, ולבסוף נפטר בכלאו. לפי אותה מסורת, גם לאחר פטירתו סירבו השלטונות לאפשר את פדיון גופתו.
רק שבע שנים לאחר מותו נפדתה לבסוף גופתו על ידי יהודי עשיר בשם אלכסנדר ווימפן, שתרם למטרה זו את רוב רכושו. בתמורה למעשהו זכה ווימפן להיקבר ליד קברו של המהר"ם בבית הקברות היהודי שבוורמס‏.

על ציונו נכתב :

" ציון הלז לראש מרנא ורבנא מאיר בן הרב ברוך אשר תפשו מלך רומי בארבעה ימים לר"ח תמוז שנת ארבעים ושש לאלף השישי ונפטר בתפיסה י"ט באייר שנת חמישים ושלש ולא נתן לקבורה עד ארבעה ימים לירח אדר שנת שישים לאלף השישי "

עיקר חיבורי המהר"ם מרוטנבורג מובאים בשו"ת שלו ובספר התשב"ץ שכתב תלמידו הרב שמשון בן צדוק,