תנא בן הדור הרביעי, הוא סתם רבי שמעון שבש"ס.

חיבר את מדרש הספרי [סנהדרין פו, א], וגם הזוהר הקדוש, ספר היסוד לתורת הקבלה, נתחבר על פי הקבלה ממנו: "וכן ספר הזוהר המאיר לכל העולם, הנקרא מדרש יהי אור, שהוא מסודות התורה והקבלה, כינוהו על שמו אף על פי שהוא לא עשאו, כיון שתלמידו ובנו, ותלמידי תלמידיו עשוהו על מה שקיבלו ממנו" [יוחסין]. יש לציין כי בעל 'חסד לאברהם' כתב כי ספר הזוהר היה גנוז באחת ממערות מירון טרם שנתגלה, הוא נמצא ע"י ישמעאלי אחד שמכר גוויליו לסוחרים שונים, אותם אסף חכם יהודי צפון אפריקאי, ובאמצעותו הגיע הספר לידי ר' משה דה-ליאון שפרסם דבר גילויו ברבים.

היה מחמשת התלמידים שנשארו אחרי פטירת עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, בין פסח לעצרת: "אחרי שמתו כ"ד אלף התלמידים, שב רבי עקיבא ולימד אותם לה' זקנים שהם: ר' יהודה, ור' יוסי ור' שמעון ור' מאיר ור' אלעזר בן שמוע, שהם העמידו התורה. והוא [רבי שמעון] גם כן נסמך מרבי יהודה בן בבא, והוא רבו של רבי" [יוחסין].

היה מגיע ללמוד אצל רבו, רבי עקיבא, גם כשזה ישב בבית האסורים [פסחים קיב, א]. על חשיבותו בעיני רבו למדים אנו מכך שאמר לו: "דייך שאני ובוראך מכירים כוחך" [ירושלמי סנהדרין א, ב].

פעם, לאחר מות רבי עקיבא, עלו דבריו בדיון הלכתי בבית המדרש ורבי שמעון אמר בדרך גנאי: שמא משמת חזר בו. על משפט זה הצטער רבי שמעון כל כך, עד שהעידו עליו שהושחרו שיניו מרוב תעניות שהתענה על כך [נזיר נב, ב].

כי רבי שמעון בדורו היה מקור החכמה כעין משה רבינו בדורו, ועל ידו זכו כל חכמי דורו להשיג החכמה, וכתוב יראה כל זכורך את פני האדון ה', מיהו פני האדון ועל מי זה רומז, זה רשב"י שהשכינה שורה עמו תמיד, והצדיקים נקראים פני השכינה, לפי שהיא מקשטת ומתקנת פניה לגבי הקב"ה על ידם [זוהר בא לח, א].

בספר ויקהל משה [נד, א] כתב כי לרוב אין הלכה כרשב"י לפי שאין העולם ראוי לכך בזמן הזה, אולם לעתיד לבוא יהיה הלכה כרשב"י.

 

אמרותיו:
"תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורים. אלו הן: תורה, וארץ ישראל והעולם הבא" [ברכות ה, א].

בדומה לכך אמר: "'עמד וימודד ארץ' [חבקוק ג, ו] – מדד הקב"ה כל האומות, ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר. מדד הקב"ה כל ההרים, ולא מצא הר שתינתן בו התורה אלא סיני. מדד הקב"ה את כל העיירות, ולא מצא עיר שיבנה בה בית המקדש אלא ירושלים. מדד הקב"ה כל הארצות, ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל" [ויקרא רבה יג, ב].

"רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי: הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים – נאה לצדיקים ונאה לעולם, שנאמר [משלי טז, לא]: 'עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תמצא'" [אבות ו, ח].

"רבי שמעון אומר: המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו" [אבות ג, ז].

הקפדה יתרה זו בענין לימוד התורה מתבטאת גם בכך, שבניגוד לדעת ר' ישמעאל שסבור שיש לנהוג יחד עם לימוד התורה גם מנהג דרך ארץ – היינו שיש לעסוק גם בעבודת כפיים, רבי שמעון אומר: "אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר [ישעיהו סא, ה]: 'ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו', ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר [דברים יא, יד]: 'ואספת דגנך'. ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר [דברים כח, מח]: 'ועבדת את אויבך וגו'" [ברכות לה, ב] .

"ר' שמעון בן יוחאי אומר: טוב שבגוים הרוג, טוב שבנחשים רצץ את מוחו" [מכילתא דרבי ישמעאל בשלח, א].

 

עובדות והנהגות:
פעם בעת שיחה עם חכמים אחרים על מעשי הרומאים, תקף רבי שמעון את מלכות רומי ואמר: 'כל מה שתיקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן: תיקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס'. הלך יהודה בן גרים, שישב עמהם, וסיפר את הדברים עד שנשמעו למלכות. כאשר ביקשה המלכות להרוג את רבי שמעון בר יוחאי מפני שדיבר בגנותה, הלכו הוא ובנו רבי אלעזר והסתתרו בבית המדרש, והיתה אשתו מביאה להם מזון. כאשר לא יכלו עוד להסתתר שם הלכו והתחבאו במערה , ונעשה להם נס ונברא להם עץ חרוב ומעיין מים. כדי לשמר את בגדיהם ישבו עד צווארם בחול ועסקו בתורה, ורק לתפילה לבשו בגדיהם. שתים עשרה שנה ישבו במערה עד שמת הקיסר. כשמת הקיסר בא אליהו הנביא לפתח המערה וסיפר להם שבטלה הגזירה. יצאו רבי שמעון ובנו מן המערה, אך מרוב קדושתם ופרישותם לא יכלו לסבול את העולם שבחוץ, על כן נכנסו לשנה נוספת [שבת לג, ב].

על הקשר התורני המיוחד שבין רשב"י לבין חותנו  רבי פנחס בן יאיר, ניתן ללמוד מהסיפור הבא: כאשר יצא רבי שמעון מהמערה שהתחבא בה מפני השלטון הרומאי, שמע רבי פנחס בן יאיר, ויצא לקראתו. ראה רבי פנחס שגופו מלא סדקים מפאת החול שישב בו שלוש עשרה שנה, ובכה ואמר: אוי לי שראיתיך בכך. אמר לו רשב"י: אשריך שראיתני בכך, שאילמלי לא ראיתני בכך, לא מצאת בי כך. ומבארת הגמרא, מהו כך שמצא בו? שמתחילה [קודם המערה] כשהיה רשב"י מקשה קושיא, היה רבי פנחס בן יאיר מתרץ לו תריסר תירוצים, ולאחר שיצא מהמערה כשהיה רבי פנחס בן יאיר מקשה קושיא, היה רשב"י מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים [שבת לג, ב].

"תנו רבנן: שלש גזירות גזרה מלכות הרשעה בימי רבי שמעון בן יוחאי: שלא תתקיים מצות מילה, שלא לקיים את השבת, ושלא לקיים את הנדה. והיה שם זקן אחד ושמו רבי ראובן האיצטרובלי, והוא נכנס ויוצא לפני המלך בלא רשות. יום אחד נכנס לפני המלך ומצא אותו שהיה יושב לבדו. אמר לו רבי ראובן: אדוני המלך, לאדם שיש לו אויבים רבים מהו רוצה, שיהיו חלשים או גבורים? אלו יהודים אינם חלשים אלא בשביל המילה; כיון שיש בן לאחד מהם מביאו וחותך בשרו לשמונה ימים ותושש כוחו, שוב אין בו כח יותר. אם אתה תבטל מילה מהם שלא יהיו נמולין – מיד הם מתגברים, וכשאתה משגר אוכלוסין עליהם מיד הם מורדים בך. אמר לו: יפה אמרת, תיבטל. שוב פעם אחת אמר לו למלך: מי שיש לו אויבים מהו, שיהיו עניים או עשירים? אמר לו: עניים. אמר לו רבי ראובן איצטרובלי: אלו יהודים אינם עניים אלא בשביל שהם מקיימים את המצוה ומשמרים את השבת; עושה אחד מהם מלאכה כל ימות השבת וכשמגיע ערב שבת הוא מוציא בשביל כבוד שבת, ויש מהם שאין בידו מה יוציא. ואם אתה מבטל שבת – יהיו עשירים כמוך, וכשאתה משלח אוכלוסין עליהם – מיד הם מורדים בך. אמר לו: יפה אמרת, תיבטל. שוב פעם אחת אמר לו ראובן בן איצטרובלי: אדוני המלך, מי שיש לו אויבים, מהו רוצה, שיהיו מרובים או מועטים? אמר לו: מועטים. אמר לו: אדוני המלך, אלו היהודים אינם מועטים אלא בשביל שהם משמרים את הנדה; אחת מהם יושבת שבעה ימים, ארבעה עשר וארבעים ושמונה. ואם אתה מבטל נדה מהם והם משמשים מטותיהם בין ביום ובלילה כשהן נדות – הם פרים ורבים כמותינו. אמר לו: יפה אמרת, תיבטל גזירה זו. אמר לו: כתוב איגרת להם ושלח לארץ ישראל. מיד ציווה המלך לכתוב איגרת, ויצא רבי ראובן בן איצטרובלי ונכנסו גדולי מלכות אצל המלך ומצאו דברים כתובים. אמרו: אצבע של יהודים נכנסה לכאן. אמרו לו: חזור בך. אמר להם: אין המלך חוזר בדברים. אמרו לו: כתוב באגרת – כל מי שיוליכם יהרג. ציוה המלך ועשה כן. שמע רבי ראובן ושלח לארץ ישראל שכך היה המעשה, ועכשיו, אם יש בכם איש מלומד בניסים יבא ויטול האיגרת. נתנו עיניהם ברבי שמעון בן יוחאי. אמר להם: אין אני הולך לעצמי. נתן עיניו ברבי אליעזר ברבי יוסי… תלה רבי שמעון עיניו לתורן של ספינה, וראה שדה, אשמדאי, שהיתה יושבת עליו. אמר רבי שמעון: מה טיבך? אמר לו: לעשות לכם נס. באותה שעה אמר רבי שמעון בן יוחאי: ריבונו של עולם, להגר שפחתך זימנת חמשה מלאכים ולי שדה? אמר לו רבי שמעון: ואיזה נס תעשה? אמר לו: עכשיו אני הולך ונכנס בבתו של מלך. והיא צווחת ואומרת הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי, הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי. ואתה בא ולוחש באזנה ואני יוצא ממנה. אמר לו: ומה סימן יש כשאתה יוצא ממנה? אמר לו: באותה שעה היא שוברת כל כלי זכוכית שיש בבית המלך. אמר לו: לך ועשה כאשר דיברת. הלך ונכנס בבתו של מלך, והיתה צווחת ואומרת הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי. שלחו לארץ ישראל אחריו, אמרו להם: הרי הוא לפניכם בספינה. באו, מצאוהו בספינה והוליכוהו לפני המלך. אמר לו המלך: אתה הוא רבי שמעון בן יוחאי? אמר לו: הן. אמר לו: אתה יודע לרפאות את בתי? אמר לו: הן. אמר לו: ומה תעשה לה? אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: אני לוחש לה באזנה והיא מתרפאת. אמר לו המלך: ומה סימן יש לך? אמר לו: באותה שעה היא שוברת כל כלי זכוכית שהן בבית המלך. ולחש לה רבי שמעון בן יוחאי על אזנה ונתרפאת, ויצאה ושברה כל כלי זכוכית של מלך. אמר לו המלך לרבי שמעון בן יוחאי: מה אתה מבקש שאתן לך? אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: איני מבקש אלא האגרות שכתבת לבטל הגזירה. [שאלו: והרי] כתוב בהן: כל מי שיוליכם יהרג? אמר לו: אם כן, זה הוא הדורון של מלך? שכל מי שיעשה לו כן [= שיעשה לו טובה] פורע בהריגה? אמר לו: אין אני פורע בהריגה. אמר לו: אני מקבל עלי. מיד ציוה המלך וקרע האגרות הראשונות וכתבו לו אחרות, והלכו לארץ ישראל ובטלו הגזירות" [מדרש זוטא איכה א, מג].

פעם החליט רשב"י לטהר את טבריה מטומאת המתים. נטל תורמוסים, והיה קוצצן ומשליכן, ובכל מקום שהיה בו מת, היה המת צף ועולה באורח נס. ראה אותו כותי אחד ואמר: אין אני הולך ומשחק באותו סב יהודי? נטל מת, טמן אותו במקום שכבר טיהר רבי שמעון, בא לפניו ושאל אותו: לא טיהרת כבר אתר פלוני? צפה רבי שמעון ברוח הקודש שהכותי הוא זה שהניח שם את גופת המת, ואמר: גוזר אני על העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו. וכן היה, המת קם לתחיה והכותי נקבר באותו מקום [ירושלמי שביעית ט, א; שבת לד, א; קהלת רבה י, ח].
"מעשה בתלמיד אחד של ר' שמעון בן יוחאי שיצא חוצה לארץ, ובא עשיר. והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו, והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ, וידע ר' שמעון, והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון , ונתפלל ואמר: בקעה בקעה, מלאי דינרי זהב! התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן. אמר להם: אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב, טלו לכם. אלא, היו יודעין: כל מי שהוא נוטל עכשיו, חלקו של עולם הבא הוא נוטל, שאין מתן שכר התורה אלא לעולם הבא" [שמות רבה נב, ג].
מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו אצל ר' שמעון בן יוחאי, ואמרו לו שרוצים הם להתגרש זה מזה. אמר להם: חייכם, כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם פורשים אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמם יום טוב, ועשו סעודה גדולה, ושיכרה האשה את בעלה יותר מדי. כיון שנתיישבה דעתו עליו, אמר לה: בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך. מה עשתה? כשנרדם רמזה לעבדיה ולשפחותיה, ואמרה להם: שאוהו במיטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא. בחצות, כאשר פגה השפעת היין, ננער האיש משנתו, ואמר לה: בתי היכן אני נתון? אמרה לו: בבית אבי. אמר לה: מה לי לבית אביך? אמרה לו: לא כך אמרת לי בערב, כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך? אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך. הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד והתפלל עליהם ונפקדו. ללמדך, מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות" [שיר השירים רבה 'נגילה ונשמחה' אות ב].

פעם טייל רבי שמעון בר יוחאי בשנת שמיטה וראה אדם מלקט ספיחי שביעית. אמר לו: ולא שביעית הוא? ענה לו האיש: ולא אתה הוא שמתיר? הלא כך שנינו: 'כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב, לפי שאין כיוצא בהן בירקות שדה'. ענה לו רבי שמעון: ואין חברי חולקין עלי? וקרא עליו את הפסוק [קהלת י, ח]: 'ופורץ גדר ישכנו נחש', וכן היה לו [קהלת רבה י, ח].

זכותו של רבי שמעון הגנה על דורו. בימיו לא נראתה הקשת [כתובות עז, ב], וכן אמר: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואלמלי אליעזר בני עמי – מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו – מיום שנברא העולם עד סופו" [סוכה מה, ב]. וכן: "ראיתי בני עליה והן מועטין. אם אלף הן – אני ובני מהן, אם מאה הם – אני ובני מהן, אם שניים הן – אני ובני הן" [שם]. בנוסף, פעם אחת גזרה המלכות לבטל כמה מצוות חשובות. החליטו החכמים לשלוח מישהו מביניהם להשתדל לביטול הגזירות, והחליטו כי רבי שמעון בר יוחאי ילך, מפני שהוא מלומד בניסים [מעילה יז, ב].

אף העיד על עצמו: 'מימי לא עלתה קללת חברי למטתי' – כלומר, שמעולם לא הסתיים היום והוא עודנו כועס על עוול שעשה לו מישהו [כלה רבתי פרק ג].

כשהגיעה שעתו של רשב"י להסתלק מן העולם, התכנסו לביתו תלמידיו. אמר להם רשב"י, עתה שעת רצון היא, יכול אני לגלות לכם סודות ורזים שלא גיליתי לכם עד היום, והיה מגלה סתרי קודש עד שהגיע לפסוק 'כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם', אך משהגיע למילה חיים הסתלק מן העולם. באותה שעה הוצף החדר באור גדול שלא יכלו התלמידים להסתכל בו, וכך מספר רבי אבא: כל אותו היום הייתי נופל על הארץ וגועה בבכי, ולאחר שפסקה האש ראיתי את קודש הקדשים עטוף בטלית ושוכב על צידו הימנית ופניו שוחקות. קם ר' אלעזר בנו של רשב"י, נטל ידי אביו ונשק להן, ואני ליחכתי העפר שתחת רגליו. קם ר' חייא ואמר: עד עתה המאור הקדוש השגיח עלינו, כעת השעה לעסוק בכבודו. העלוהו למיטה והתעסקו בו ר' אבא ובנו ר' אלעזר. לאחר שהוצאה מיטתו, עלתה המיטה באוויר ואש ליהטה לפניו, ושמעו קול שאמר: "עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון" – לכו והתאספו להילולא של רשב"י. וגדולה היתה השמחה בעולמות העליונים. כשהוכנסה המיטה למערה, שמעו קול בתוך המערה: זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך. זהו רבי שמעון בן יוחאי שאדונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה [אדרא זוטא האזינו, רצו, ב].

כשנטמן רבי שמעון במערה: "אשתטח רבי חייא בארעא, ונשק לעפרא, ובכה ואמר: עפרא עפרא כמה את קשי קדל כמה את בחציפו! דכל מחמדי עינא יתבלון בך, כל עמודי נהורין דעלמא תיכול ותידוק. כמה את חציפא, בוצינא קדישא דהוה נהיר עלמא שליטא רברבא ממנא דזכותיה מקיים עלמא אתבלי בך. רבי שמעון, נהירו דבוצינא, נהירו דעלמין, אנת בלי בעפרא ואנת קיים ונהג עלמא? אשתומם רגעא חדא ואמר: עפרא עפרא, לא תתגאי, דלא יתמסרון בך עמודין דעלמא דהא רבי שמעון לא אתבלי בך" [זוהר, הקדמה ד, א], פירושו שר' חייא מנהל מונולוג מול האדמה על חוצפתה בכך שהיא גונזת את גופות הצדיקים, ובכללם ר' שמעון. ובסוף הוא מסיק שהאדמה לא תבלה את גופו של רבי שמעון.

 

עולי הרגל ומקורות:
מקום מנוחתו במירון , וכך משמע ממדרש קהלת רבה [יא, א]

"במירון קבורים ר' שמעון בן יוחאי עם בנו, ועליהם שני ציונים. ובית המדרש שלו עדיין הוא קיים". [ר' יעקב בן נתנאל הכהן]
"במוראן מצאנו בית מדרשו של ר' שמעון בן יוחי, והוא מרובע, ונקבר בתוכו ור' אלעזר בנו עמו. ועליו ב' אילנות, והוא מקום יפה מאד". [מסע דפלסטינא]
"ושם ר' שמעון בן יוחאי, ועליו ציון נאה, וסמוך לו ר' אלעזר בנו. אומרים כי שם היה מדרשו של ר' שמעון בן יוחאי. ושם ר' יוסי בן קיסמא בין הכרמים. עוד שם צדיק אחד, אומרים כי שמו ר' יהודה , ושם נחמן  חטופה ור' יוחנן הסנדלר. ושם בית הכנסת לר' שמעון בן יוחאי, בנין מפואר מאד. ושם אבן גדולה, חלולה מראשה עד למטה קרוב לארץ, אומרים כי היה מזבח, והדם היה שותת ויורד דרך אותו מקום חלול". [תוצאות ארץ ישראל]
"במירון, שם מערה לר' שמעון בן יוחאי… וקבר ר' (שמעון) [יוסי] בן קסמא ור' יוחנן הסנדלר ור' טרפון". [כת"י אילן ג']
"ומירון בחן שירה מזמרת, הלל ושמאי, וסנדלאר ושמעון בנו יוחאי, ונינו ובן זומא  מבקרת". [קברי אבות]
"לדרום גוש חלב ביושר, כחצי שעה… הוא מרון הנזכר בפרק השוכר את הפועלים [בבא מציעא פד, ב], גבי קבורת ר' אליעזר בר' שמעון בן יוחאי… והם היום שניהם [ר' אלעזר ור' שמעון אביו] במרון, במקום מיוחס לבית המדרש של רבי שמעון בן יוחאי, למעלה ממערת הלל ושמאי". [כפתור ופרח]
"משם [משזור] הולכים למירון, מקומו של רשב"י, ורואים פה את בית מדרשו, בית כנסת וקברו של האיש הגדול הזה. שני עצי תמר יפים סובבים את הציון שהוא מאבן גזית. בית המדרש הוא בימין ובית הכנסת בשמאל הציון הזה. בין קברי חכמינו ז"ל הנמצאים במקום הזה ראוי למנות את קברי ר' אליעזר, ר' יוסי  ר' יוחנן [הסנדלר], ר' יהודה  ושל אחרים ז"ל". [שבילי דירושלים]
"במירון, בבית הכנסת, ר' שמעון בן יוחאי ור' אליעזר בנו, ובמערה בית שמאי ובית הלל ותלמידיהם". [אלה סימני כתבי הקברות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז]
"ובגובה הכפר ר' שמעון בן יוחאי, קבור בתוך מדרשו, ור' אלעזר בנו. ועל קברו של ר' שמעון ציון גדול מפואר, אבני גזית. והלאה מעט, בדרומו של הכפר, ר' יוחנן הסנדלר, ולמעלה ממנו בית הכנסת חרב לר' שמעון בן יוחאי". [כת"י אילן א']
"וקרוב לשם [לר"י בן קיסמא], על אם הדרך, קבר צדיק אחד לא נודע שמו , יהי אלהיו עמו, ועליו ציון גדול ואילן בוטם סמוך על מקומו. ולמעלה בהר, קרוב לכפר, מדרש נאה וגדול לר' שמעון בן יוחאי, ובנו ר' אלעזר ז"ל סמוך לו במערה סגורה. על כל אחד מהם ציון גדול, ושל ר' שמעון ז"ל גבוה ונאה ונחמד למראה. ואילן מצל בענפיו על קבר ר' שמעון ז"ל ועל כל אגפיו… ולמעלה משם, בגבהה של עיר מרון, בית כנסת לר' שמעון בן יוחאי ז"ל שנחרב גגו וכותליו, וכותל דרומי העומד אבנים גדולות, אבני גזית, בנין יפה ומפואר מאד. ציון של ר' יוסי דמן יוקרת ז"ל ועליו אילן בוטם שתים יוצאין ומסתבכין בין אבני גזית אשר בכיפה שעל גבי קברו". [כת"י מוסקבה]
"וקרוב לשם [לעין זיתים] כפר, נקרא כפר מירון. ושם הלל ושמאי, ור' שמעון בן יוחאי ור' אלעזר בנו, והרבה חכמים שם ונקבו כולם בשמות". [כתב מר' יצחק בן אלפרא]
"במירון הלל ושמאי ותלמידיהם, ור' יוחנן הסנדלר ור' שמעון בן יוחאי ובנו ור' יוסי בן קיסמא". [איגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן]
"מעט רחוק משם [מהלל] יש מערה אחרת, נקברו בה ר' שמעון בן יוחאי ובנו. ובתוך המקום יש בית הכנסת מר' שמעון בן יוחאי". [רשימת קברים לנוסע אלמוני מקנדיאה]
"מירון הוא מקום שמן וטוב, ומעין מים טובים, ואין דרים בו יהודים. שם ראיתי מערת ר' שמעון בן יוחי ובנו עליהם השלום, והיא סגורה, אין מקום להכנס בה. ולמעלה על המערה שני ציורים יפים זה כנגד זה, של רשב"י קודם מעט לצד חוץ… ולמעלה בכפר יש בית הכנסת, עשאו רשב"י, עדיין קיים כל הצד שלפניה. ואשוב ביום ההוא לעין זיתון". [רבי משה באסולה]
"מירון, שם מדרש לר' שמעון בן יוחאי, ושם קבור במדרשו הוא ובנו ר' אליעזר ז"ל, ועליהם מצבות יפות". [איגרת יחוס האבות מאלמוני]
"במירון מערה, ושם הלל ושמאי, ובה ה' תלמידים. ובמדרש ר' שמעון בן יוחאי ועליו ציון אבן גזית, עשוי כמו סולם, ולפניו ר' אלעזר בנו". [אלו יחוסי הצדיקים ז"ל וציונם]
"מירון, שם מדרש יפה לר' שמעון בן יוחאי ז"ל. שמה קבור בתוך מדרשו ובנו ר' אלעזר ז"ל, ועליהם כיפות יפות בנויות אבני גזית, ועליהם אילנות בוטם. וסמוך לה בית הכנסת לר' שמעון בן יוחאי ז"ל, והוא חרב. וקרוב ר' יוחנן הסנדלר, וקרוב ר' שמעון  חטופא ור' יוסי דמן יוקרת ז"ל". [כת"י אילן ה']
"מירון, שם מערת הלל ושמאי וכ"ד תלמידים, ור' יוחנן הסנדלר. ובצד דרום מהכפר מדרש ר' שמעון בן יוחאי, ושם קבורתו וקבורת בנו אלעזר". [יחוס הצדיקים]
"בכפר מירון, שם קבר רשב"י ור' אלעזר בנו, כמו שאומרין העולם". [ר' חיים ויטאל]
"ומשם [מר' יוסי דמן יוקרת] להלל ושמאי ור' שמעון בן יוחאי ור' אלעזר בנו, ור' יוסי בן קיסמא ור' פנחס בן יאיר". [ספר החזיונות]
"ואני בתוך מדרש הרשב"י ע"ה במירון, ונשתטחנו בקרבו בציון ר"ש ור' אלעזר ע"ה… וקמתי אני והסתכלתי, ואני פני לדרום קצת, וימיני לציון ר' אלעזר, ומשמאלי ציון רבי שמעון ע"ה". [ספר גירושין לרמ"ק,  נפטר ש"ל]
"ומשם [מציון רבי אלעאי] ראינו המקום הר ציון [= מירון] ששם הלל ושמאי ובית דינם ותלמידיהם, ור' יוחנן הסנדלר, ורבי שמעון בן יוחאי ור' אלעזר בנו, ור' יצחק ור' אמי , ור' יוסי בן קסמא ור' יהודה בן בתירא ור' בנימין בן יפת". [איגרת ר' ישעיה הלוי הורוויץ מצפת]
"מירון. בכפר, בית הכנסת נאה ומשובח ומקצתו חרב. וסמוך [לריו"ח הסנדלר] מדרש עם תקרה עליו , ובתוכו ציון ר' שמעון בן יוחאי ע"ה לדרומו, ורבי אלעזר בנו למערבו". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים]
"ועוד למעלה [מיוסי חטופא] מערת אדונינו התנא האלוקי ר' שמעון בן יוחאי ובנו ר' אלעזר, ור' יצחק תלמידו בפתח המערה. ועל המערה עצמה בית גדול… ולמטה [מרשב"י] מערת הלל הזקן ותלמידיו, ולמטה מים חיים, והם מי מגידו". [איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא]
"מירון. סמוך למדרש, לדרומו רבי שמעון בר יוחאי, ורבי אלעזר בנו למערבו. ובפתח החצר רבי יצחק חבירו ורב אדא סבא. וגם בדרך [ממירון לחורבת שמע] מעיין מים שקורין מעין הישועה, חשובה עד מאוד". [רבי משה חיים קאפסוטו]
"הלכנו למירון, ששם קבור רשב"י עליו השלום וכמה גאוני עולם כאשר אודיעך. ויש דרך מן צפת למירון מהלך ג' שעות, והוא דרך עקום, הרים וגבעות גדולים… הגענו סמוך למירון. מרחוק כמו מיל נראה נר ישראל, כיפתו של הרשב"י עליו השלום. מירון הוא כפר גדול מלא גוים, ואין ישראל דרים שם. ולמטה מהכפר חצר גדולה, ובתוך החצר היא כיפת הרשב"י. בראשון בפתח המערה קבור רבי יצחק, והיא היא פתח החצר. חוץ מפתח החצר לצד שמאל – גל, קבור רב ייבא סבא דמשפטים . לפנים בחצר כיפה גדולה, ובתוך הכיפה בית קטן לצד ימין ובית קטן לצד שמאל, לצד שמאל דרך כניסה קבור רשב"י, על קברו מצבה אחת כמו שתראה בצורות שאני שולח". [איגרת אחד התלמידים לר' אברהם ישמעאל חי סנגויניטי (תלמיד האוה"ח)]
"וכמו ב' שעות מצפת יש מקום אחד ושמו מירון. שם יש מערה אחת של רשב"י עם בנו ר' אלעזר, ועל גבי המערה יש בנין גדול ויפה מכל מיני ציורים. ג' פעמים בשנה הולכין מכל המקומות של א"י על קברו, פעם אחת בחודש אלול הולכים ולומדים שם לילה ויום אחד ספר זוהר הקדוש, ופעם אחת קודם ניסן לומדים ג"כ מעת לעת, ופעם אחת בל"ג בעומר וזאת נקרא הילולא דרשב"י, ויש להם קבלה מקדמא דנא שבאותו היום צריכין לשמוח ולעשות סעודות גדולות בתופים ובמחולות בכל מה דאפשר". [איגרת ר' יוסף סופר מצפת]
"חזרנו מצפת והלכנו על קבר רשב"י במירון. מי אנכי כי באתי הלום בחצר המלך, מרגיז ממלכות של מעלה ומטה… לפני הדביר חצר מוקפת חומה, ובפנים החצר מימין ומשמאל אכסדראות מקורות, ועמודים של אבנים תחת הקורות. והשער שבחצר יש לו דלת רחבה של עץ, ומשמאל לשער החצר מבחוץ, יש תל, והוא קבר של רב ייבא סבא  הנזכר בזוהר פרשת משפטים, וישבנו על תילו ולמדנו הסבא דפרשת משפטים. ומימין לשער החצר, מבפנים, קברו של ר' יצחק, ועליו בנין חומה… הביאני המלך מלכי המלכים לפנים בהיכל עצמו… ומיד אצל הפתח הוא קברו של רשב"י עליו השלום… ובקרן מערבית צפונית קברו של ר' אלעזר בנו…. ואמרו לי שיש מערה תחת החצר וההיכל, ופתח המערה מן המערב, ר' אלעזר קבור מיד אצל הפתח באלכסון… ובקצה המערה קבר של ר' יצחק… שפעם אחת נפתחה הריצפה של ההיכל וראה שיש מערה חלול תחתיה". [אהבת ציון]
"ושמעתי מרב אחד ז"ל שקבלה בידו שהרב מהר"א [גאלאנטי] הנזכר היה עשיר, ובנה מממונו חצר מירון ששם ציון הרשב"י ור' אלעזר ור' יצחק זי"ע". [שם הגדולים לחיד"א]
"על ראש ההר עומד כפר מירון, ובאמצע הכפר חצר גדולה. והחצר סגורה בשער, וישמעאלי שומר עליו כשמש, והמפתח בידו… מן החצר נכנסים לכיפה גדולה, ובה מצד שמאל קבור ר' שמעון בן יוחאי וציון בנוי על קברו, והציון עובר את הכיפה למעלה כמו מגדל… מימין החדר קבור בנו רבי אלעזר, וגם עליו בנוי ציון ומגדל… ליד שער החצר, במרחק מה, קבור השמש של ר' שמעון בר יוחאי ושמו היה ר' יצחק, וגם עליו בנוי ציון". [ידי משה]
"ובאנו למירון סמוך לחצות היום, ונכנסנו להמדרש הנורא של רבי שמעון בן יוחאי ובנו רבי אלעזר… וגם הייתי על קבר התנא רבי יצחק שמונח בחצר של רשב"י. בחזרה ממירון לצפת היינו על קבר רבי בנימין בן יפת". [ימי מוהרנ"ת]
"ובכפר מיראן, מהלך ב' שעות מן העיר [צפת], הוא קבר ר' שמעון בר יוחאי ור' אלעזר בנו, כמו שכתבתי לעיל". [קורות העתים]
"ראשונה פקדתי את קבר ר' שמעון בן יוחאי המוקף חומה סביב… אחר בקרתי את קבר ר' יוחנן הסנדלר ואת המצבה היפה אשר עליו". [איגרת ד"ר אליעזר הלוי מצפת]
"ארח חיים למירון, להלולא דרבי שמעון, בוצינא קדישא אשריך… ניר אלהים לצפונו, רבי אלעזר הוא בנו, ולמזרחו שושן חוחי, הוא רבי יצחק נפחי, וגם זה כיוצא בו. רבי יוחנן הסנדלר למערבו, והלל ותלמידיו לצד דרומו". [יד אהרן]
"במרחק שתי שעות מצפת נבוא לכפר מירון, וכחצי שעה מהכפר הזה והלאה נראה חצר רחב ידים, מוקף חומה, ותוכו עומד בנין ישן נושן אצל עץ גבוה. בבנין הזה נמצאו חדר גדול ושני חדרים קטנים. באחד משני החדרים הקטנים נמצא קבר ר' שמעון בן יוחאי ובחדר השני קבר בנו ר' אליעזר". [מסעי ישראל – בנימין השני]
"כפר מירון… לפאת מערב בית מדרש גדול ועליו כיפה בנויה, והוא עומד על המערה אשר תחתיו, אך המערה עכשיו סתומה. ובבית המדרש הגדול יש בית מדרש קטן ובו ציון המכוון כנגד מנוחת התנא הקדוש האלהי רשב"י, ושם ארון קודש עם ספר תורה נאה ונרות של כסף דולקים תמיד, נאים מאד. ובכותל צפונית יש שם ציון המכוון כנגד מנוחת בנו הקדוש רבי אליעזר, וגם עליו כיפה, כי הם מנוחתם בתוך המערה, כמבואר בזוהר הקדוש ממערת מרוניא. בפתח החצר יש בית וציון, שם  קבר ר' יצחק, לא נודע איזה ר' יצחק ". [שערי ירושלים; מבשרת ציון; בשינויים קלים: תפארת ירושלים; מסעות משה]
"יצאנו מצפת ללכת לכפר מירון… הכניסה אל החצר הוא מצד מזרח… [ושם] הוא קבורת רבי יצחק נפחא ז"ל, ואינו נראה שום דבר, רק שוקת אחת להדליק בה שמן… הוא השוקת של רבי אלעזר בר רשב"י ז"ל… וסמוך הוא קבר רשב"י ז"ל ועליו שוקת כנ"ל, ממעלה לתקרת הבית". [מסעות החכם האבי"ר]
"מירון… ובאמצע ההר קבורת התנא רשב"י זיע"א, בתוך בית לפנים מבית, ונגדו בית המדרש לתלמידי חכמים, ובאחד מבתים החיצונים קבורת ר' אלעזר בנו. והם בתוך חצר גדול אשר יכיל בתוכו בתים ועליות ואכסדראות, והמקום רחב ידים, מוצק חן, אחוזת נחלת הספרדים אזרחי ארץ. ובפתח החצר קבורת ר' יצחק נפחא זיע"א ורב ייבא סבא . ולמטה מערת הלל ותלמידיו, ורב המנונא סבא ונחל מי מגידו ורבי יוסי בן קיסמא. ובצד ההר השני מערת כהנים ומערת ר' חזקיה  וכלתו של שמאי הזקן בתוך הסלע, ולמטה מערת שמאי ותלמידיו". [מסעי הירח]
"מירון… הלכתי תיכף אל בית מדרשו של התנא רבי שמעון בן יוחאי אשר על קברו… אחר זה הלכנו משם להדלקת העששיות אשר על הגג, נגד קבר רבי אלעזר בנו… אחר כך הלכנו אל הדלקת עששית רבי יצחק נפחא העומדת על הגג בצד פתח החצר… הלכנו לתור ולראות את הכפר מירון". [מסע מירון]
"הכפר מירון. לדרומו נמצאים חורבות מימי קדם ובית המדרש מן ר' שמעון בן יוחאי, ולו שני כתלים העומדים עד היום… למערב הכפר, רחוק לערך עשר מינוטען, נמצא קבורת ר' שמעון בן יוחאי ור' אלעזר בנו ור' יצחק נפחא, ועל קברם בנו הספרדים ילידי עיר הקודש צפת חצר גדולה בתחתיים ושניים אשר עלה לסך עצום. ובית מדרש מפואר הוא בתוך החצר אשר בו קבור ר' שמעון בן יוחאי, ובאכסדרה מבית מדרש זה נמצא בית גדול ושם קבור ר' אלעזר בנו, ובשער החצר קבור ר' יצחק נפחא". [גבעת שאול]
"למירון… אחר כך הלכנו למקומות הקדושים אצל מערת בית בית הלל, אחר כך לציון רבי יוחנן הסנדלר… הרבה אנשים הולכים להתפלל על קברי הצדיקים שבמירון, דהיינו אצל הציונים של הלל הזקן ושמאי הזקן ורבי יוחנן הסנדלר… וכשהגיע ליל כ"ה אלול, שאז מתקבצין למירון הרבה אנשים בבחינת ל"ג בעומר ועושים כל ההדלקות, כי אומרים שהוא יום פטירת רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי זיע"א… הלכנו על הגג לעשות ההדלקה… ומניחים בספל שיוצא למעלה על הגג, ממש מציון רבי שמעון בן יוחאי זיע"א… וכן הולכין על הגג הנזכר לעיל לספל היוצא מציון רבי אלעזר בנו זיע"א… וכן לגג השני שבחצר, לספל היוצא מציון רבי יצחק המונח בחצר, ומשם, סמוך לכפר, לספל היוצא מציון רבי יוחנן הסנדלר". [ימי שמואל]
"קבר רבן שמעון בן יוחאי במערה במירון… הבנין שעל המערה הוא נחלק לשלושה חדרים מוכנים לתפילת ציבור עם ארון הקודש וספר תורה, על מקום שכנגד קבר רשב"י יש כיפה של אבנים". [טוב ירושלים]
בספר עדן ציון כתב כי: "ובילדותי היה עוד זה החצר השני וגם הקבר של ר"א היה אז בכניסת ביה"כ החיצון, מצד ימין היו עולים איזה מדרגות לחדר קטן ואמרו ששם קבר ר"א, ואח"כ (סתמו) [סתרו] לגמרי את החצר השני הנ"ל ובמקומו הרחיבו את הביה"כ החיצון ועשו את המצבה של ר"א ישר על הרצפה באמצע ביהכ"נ והקיפוהו בפסי ברזל, וכנגדה בהכותל אשר מעבר השני היא מצבת קבר רשב"י עשו ג"כ מין מצבה גבוה וג"כ הקיפוה בפסי ברזל…ואמרו הזקנים שקבלה בידם שבעת שהר"א גלנטי בנה את כל הבנין כנ"ל ואחד מן הבונים בחפירתו הגיע אל פתח המערה ותיכף יצאה נשמתו… סתמו תיכף ועשו את המצבה של רשב"י". [בענין מקום פתח המערה: מלשונם של עולי הרגל נראה כי במאה ה-12 לסה"נ היה ידוע מקום הפתח, אולם החל מהמאה ה-13 לסה"נ מוזכרים אצל עולי הרגל 'ציונים' בלבד. יש שציינו [אהבת ציון] את פיתחה למערב, יש שציינו [איגרת מספרת ותלמיד אוה"ח] כי קברו של ר' יצחק הינו על פתח המערה. כיום יש המראים את מקום הפתח בחזית הדרומית של המבנה, בקומת הקרקע בתוך חלל סגור].
 וכ"כ ר' אשר זליג מרגליות: "ובערך ארבעים שנה נבנה ע"י השתדלות תושבי צפת הביה"כ הגדול אשר הוא עומד היום סביב ציון הר"א, ומלפנים היה ציון הר"א וחדרו הקטן הנבנה על ציונו דבוק להר סלע טינרא רבתי, ופינו את הטינרא ונמצא ונתגלה מתחתיו… ובנו מסביב הציון הביה"כ הגדולה מאוד ורחבה… והגדילו והרחיבו את הציון של רשב"י שם שיהא כסמוך".

 

גדולים צדיקים במיתתם:
נסים ונפלאות על קברי הצדיקים:
"ואין שם מים חיים כלל, עד שלא יוכלו לדור שם בני אדם מהעדר המים. אך יבואו העברים שלוש רגלים, לראות קבורת הצדיקים החשובים הנזכרים, וביחוד קבורת ר' שמעון בן יוחאי, ויתחננו עם תפילות סליחות ותחנונים לא-ל יתברך, שיתן להם מים, שיוכלו לעמוד שם ימים אחדים, ומיד יבוא מטר. והישמעאלים ימלאו הבורות שלהם וכליהם מים. אז יתנו ליהודים לאכול ולשתות כל מעדני מלך". [רשימת קברים לנוסע אלמוני מקנדיאה]

"וסיפרו לי מעשים נוראים נפלאים מזה המקום קודש. חידוש אחד: אשה שהיא קרובה לטומאתה, טומאת נידה, צריכה לצאת לחוץ ולהתרחק מהמערה הקדושה מאוד, ואם לא הלכה תיכף או שנטמאה פתאום, אפילו היא שוגגת, אז תבוא  רוח סערה גדולה מאוד, ופחד גדול נופל על כולם, וצריכין הכל לברוח משם". [איגרת ר' יוסף סופר מצפת]

"וכשיצא הרעש על הארץ, באו כל הישמעאלים וערלים שבאותו המקום לזה בנין של רשב"י ז"ל, והדלת היה סגור. וצעקו כולם כאן פתחו את פיהם: 'ר' שמעון ר' שמעון, מאחר שאתה אדם גדול בעולם וחשוב, וגם שמענו מפי אבותינו מחשיבותך וגם בעינינו אתה חשוב, פתח פתחך!' ומיד נפתחה הדלת מאליו והלכו כולם לפנים. וגם הבתים שלהם ונשיהם ניצלו ולא היה להם היזק כלל, ועכשיו הוא חשוב בעיניהם מאד ביותר… גם כשהיה רעש שני, ו' כסליו, ברחו כולם, היהודים וערלים וישמעאלים, לבנין של רשב"י ז"ל כבפעם הראשונה. וכשבאו קרוב לשם ראו כולם שהבנין כולו הגביה והתנשא את עצמו למעלה, וקפץ באויר כמו אדם, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. וכיפה מלמעלה של זה הבנין נתחלקה לשני חלקים, לחצאין, והיתה פתוחה לשנים. כיון שראו זאת נפלה חרדה גדולה עליהם ונתחלחלו מאוד, ופתחו כולם וצעקו: 'ר' שמעון ר' שמעון, אם הבנין שלך כך הוא, מה יהיה סופנו עמנו?' וזה היה יותר מחצי שעה ואחר כך שקטה הארץ, שקט הרעש ועמד הבנין על מקומו. והכיפה של מעלה שנתחלקה לשני חלקים, נתחברה יחדיו כבראשונה, ולא היה להם היזק כלל. והאנשים אשר באו לשם ראו הנס הגדול בזה הבנין, בחוץ ובפנים, אם יש איזה סימן או איזה חריץ בבנין, ולא נמצא כלל שום סימן או סדק בחומה שהיתה כבראשונה. גם בכ"ה ניסן היה רעש שלישי ולא היה שום היזק, ואני הייתי באותו זמן בעיר יוסיף" [איגרת ר' יוסף סופר מצפת]
"ובדידי הוה עובדא, שרכבתי למירון בערב שבת קודש, שהיה ל"ג בעומר במוצאי שבת קודש. ויהי הגשם על הארץ גדול מאוד, מה שהזמן אינו זמן גשמים בארץ ישראל, וכשבאתי למירון סיפרו לי שהיה רעש גדול בין העולם על זה, עד שהוציאו מבית המדרש אשה לא מטוהרה ויכלא הגשם תיכף ומיד. ולזאת, אשה אשר לא טהורה היא לא תכנס לשם, כי אדמת קודש הוא". [חיבת ירושלים]

"מהולל אקרא ה' אשר זיכני להיות במירון ביום ל"ג בעומר בשנת בונה ירושלים ה' לפ"ק. ושמחנו עם כמה מאות אנשים, רבנים תלמידי חכמים יראים ושלמים. ואספר נס גדול אשר קרה ביום ההוא אשר עיני ראו ולא זר: ביום המחרת, בעלות כל העם הקדוש אנשים ונשים וטף על גג בית המדרש של התנא רשב"י להתענג להביט בשמחת ההילולא, היתה נסיבה מאת ה' ויפול ילד קטן כמו בן חמש שנים מן גג העליה ההיא לעמק על ארץ אשר היה כמו שלושים אמות גובה. ומגודל שמחת וצהלת העם הקדוש לא ידעו כלל אם נפל זה הילד כמו לערך חצי שעה ממש, והילד בנפלו נשאר כמו מת ממש. ויהי אחרי הודע לכל העם מנפילת הילד ובראותם הילד מתגולל בדמו כאבן דומם, ויספקו כף באמרם כי מת הילד. ואביו הולך ובוכה בין העם על דבר בנו, עד שנתוועדו לרופא אחד וימהר הרופא לראותו בדופק שבידו, וישמע כי עוד רוח החיות נוססה בקרבו. ויצו הרופא שיקיזו לו דם, תיכף ומיד כאשר הקיזו לו דם ויחי הילד, ויחל לצעוק ולאמר: הוי אבי. ובשמוע בכי הילד וישובו כל העם למקומותיהם לשמחתם. והקב"ה שלח לו רפואה שלמה לזה הילד עד כי למחר נעשה בריא אולם, והיה שמח בתוך קהל ועדה עם אביו. אז ידעו כולם כי רק זכות התנא האלוקי ריפא להילד לבל תושבת שמחתו. הקב"ה ישמחנו בשמחת ציון וירושלים וישני אדמת עפר יקיצו לחיי עולם, ויבנה המקדש, ההיכל והאולם במהרה בימינו אמן". [חיבת ירושלים]

"וכן פעם אחת היה פחד נורא מן הערביים שרצו לבטל ההילולא דרשב"י זי"ע בל"ג בעומר, והיה נראה כל הלילה ממש אש בוערת בתוך ביתו של הרב, ופחדו לדבר. וביום השני שלח הרב אחרי היהודים ואמר להם: עלי ועל צווארי תוכלו לסמוך ולעשות הילולא רבה כנהוג. וכן היה באין פוצה פה ומצפצף". [מסעות ירושלים, מאמר חיות אש]

בשבת קודש בשנת תרפ"ג, אחר תפילת מוסף, נשמע רעש גדול בבנין קבר הרשב"י, ילד אחד שנדרה אמו לעשת לו 'חלאקה' כמנהג המקובל, אחזתו מחלת החולירע רח"ל ושבק חיים. הילד היה מונח באחד החדרים הבנויים למעלה בבנין, וציוו הרופאים לעשות הסגר על כל אנשי החצר למספר ימים, מחשש שנדבקו ממנו. מיד התחילו אנשים רבים לברוח מהחצר, אך שוטרי הממשלה סגרו החצר ואין יוצא ואין בא. מכל פינה נשמעו קולות ובכיות, ועל כולן נשמע קול יללת אם הילד המת, אשר בנה הראשון והיחיד איננו, ונהפכה שמחתה לתוגה, והילד שוכב על הארץ ירוק ומת. והנה פתאום קמה אם הילד וחגרה מותניה, ולקחה ילדה המת על ידיה, וירדה ליד הציון והניחתו לילדה בסמוך לציון, ובקול מר זעקה 'אוי צדיק ר' שמעון, הנני אמתך באתי כאן לכבודך