האדמו"ר רבי יעקב דוד מאמשינוב
נולד בשנת תקע"ה בעיירה זאריק לאביו רבי ישראל יצחק קאליש מווארקי ולאמו מרת רחל.
כשהגיע לפרקו נשא לאשה את מרת שרה לאה, בתו של רבי שמואל מפארצעווא שהיה מחסידי אביו, וכך בהיותו סמוך על שולחן חמיו, ישב לילות כימים על התורה ועל העבודה.
 
 
רבנותו
לאחר זמן מה בקשוהו בני העיירה "גובציוב" לבוא לכהן כרב בעירם, הוא נעתר לבקשתם ועבר לשם.
לאחר זמן, נקרא לכהן בעיר גור, שבאותם ימים עדיין לא התפרסמה.
משם עבר לכהן כשנה ומחצה בפשיסחא, לאחר מכן באמשינוב שם נשאר עד סוף ימיו.
 
 
צאצאיו
סבל רב סבלו הוא וזוגתו, כאשר כל ילדיהם מתו בילדותם, רק בת אחת נשארה בחיים, שרה לאה שמה, ובהגיעה לפרקה התחתנה עם רבי מאיר לייב מפשיסחא, זמן קצר אחרי החתונה נפטרה.
 
 
גזירת הפאות והזקן
רבי יעקב לא ידע את שפת המדינה, אך עובדה זו לא מנעה ממנו לבטל גזירות רעות, היה נכנס ויוצא בבתי שרים ומושלים, כאשר גזר הצאר הרוסי לגזוז את הזקן והפיאות, יצא הוא יחד עם רבי אליהו חיים מייזל רבה של לודז' אל מושל וורשה, ויחד התחננו אליו כאשר הרבי מדבר עמו באידיש והמושל עונה לו בגרמנית, המושל שחבבו מאד אמר לו שאין ביכולתו לעשות כלום היות והגזירה יצאה מפטרבורג עיר הבירה דאז, תפס הרבי בשרוולו ולא הניח לו עד שאשתו של אותו מושל שראתה את הרבי בוכה אמרה לבעלה שאם הרבי מוסר כך את נפשו חייב הוא לעשות כל שביכלתו.
בערב שבועות התבטא הרבי "כל הרבנים מתכוננים לקבלת התורה, אני הצלתי את התורה".
 
עם זאת לא התגאה מעולם והיה מסובב בין חצרות האדמורי"ם, ביניהם אצל רבי מאיר מפרמישלאן, רבי בונים מפשיסחא, רבי יעקב אריה מראדזימין, רבי מנחם מנדל מקוצק, בעל "החידושי הרי"ם" ועוד.
 
ידוע היה הרבי בעסק פדיון שבויים, דבר זה היה מאד קרוב ללבו.
 

הסתלקותו
בשנת תרל"ח חלה מאד ורופאיו יעצו לו ליסוע למקום המרפא "מעראן" באיטליה, שם שהה כשבועיים וביום שבת קודש פרשת תולדות ד' כסליו תרל"ח עלתה נשמתו בסערה השמימה.