רבי שמואל צבי דנציגר, נולד בשנת תר"כ, בעיר טורצ'ין, לאביו רבי יחיאל דנציגר ולאמו מרת רויזא מינדל, אהבה עזה ועצומה שררה בינו לבין אחיו הבכור בעל "הישמח ישראל", ארבע עשרה שנה הם למדו יחד בעיר פולטוסק, שם היו סמוכים על שולחן חותניהם שהיו אף הם אחים ממשפחת גורמן, אחיו בעל "הישמח ישראל" התבטא פעם על ארבע עשר שנות לימודם שהיו בבחינת י"ד שנה של שם ועבר, עוד התבטא ואמר מימות משה רבנו לא הייתה אהבה ואחווה בין אחים כמו שיש בין שנינו, וגם הוא הוקיר את אחיו בעל "הישמח ישראל" והתבטל לפניו בביטול גמור, בחיי אחיו וכל שכן בחיי אביו הסתיר את עצמו מאד, רק לאחר פטירת אחיו הסכים להנהיג, וכך המשיך את השושלת. רבי עזריאל חיים זאמלונג אבד"ק אושצק כותב בספרו וזה לשונו "הנה רבנו הק' בעל "התפארת שמואל" היה ג"כ בן לאותו צדיק אדמו"ר הק' הזקן מאלכסנדר זצללה"ה זי"ע ואחיו של אדמו"ר הק' בעל ישמח ישראל זצללה"ה זי"ע שהמשיך העדה אחר אחיו הק' הנ"ל, ובחיי אבותיו ורבותיו הק' הסתיר את עצמו מאד בכל דרכיו הן בתורה ובן ביראת השי"ת והיה שפל ברך שייף עייל שייף ונפיק, ולאחר הסתלקות אחיו הק' הנ"ל כשהתחיל להמשיך עדה נתגלה למפרע שהיה מלא וגדוש בחכמה וביראה עוד מנעוריו איו לשער ואין לספר ונבהלנו מראות ואזנינו משמוע מפיו הקדוש ממלל רברבין ויושב ודורש כמשה מפי הגבורה בכל שבת ושבת ומועדים ור"ח וכו' ובעצמי שמעתי מפיו הק' איך שהיה אומר בעל פה איזה דפים מספר החינוך הק' ומאד היה לנו לפלא האיך טח עינינו כ"כ שלא הכרנו אותו מקודם באופן הזה" עכ"ל, בשנת תרע"ב שנתיים לאחר שנפטר אחיו בעל הישמח ישראל, ייסד הוא את הישיבה הראשונה באלכסנדר, הנקראת "בית ישראל" על שם אחיו בעל "הישמח ישראל", במשך שנתיים עמדה הישיבה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ד, מלחמה אשר הביאה אסון על כל אירופה, בעקבות המלחמה עזב את אלכסנדר ועבר לגור בלודז' הסמוכה, לא רק את ישיבתו לקחה ממנו מלחמה זו, אלא אף את בנו רבי שרגא פייבל שגר בעיר ראדום, בנו רבי שרגא פייבל נתלה כשהוא עטור בטלית ותפילין יחד עם עוד שני אברכים מבני עירו. היה ידוע במידותיו הטובות והצנועות אך יותר מכל בער אצלו האמת, שלא להוציא מהפה דבר שקר ח"ו. גם הוא כאביו וכאחיו נזדכך לפני מותו, בשנתיים האחרונות לחייו היה חולה ממש, עד שנלקח על ידי יוצרו בכ"ט תשרי תרפ"ד.
שפתותיו דובבות בקבר: ספר תפארת שמואל