ב"ר יוסף
רבי שלמה גאנצפריד, נולד בשנת תקס"ד, בעיר אונגוואר שבהונגריה [כיום אוז'הורוד שבאוקראינה], לאביו רבי יוסף ולאמו מרת ביילא בת רבי שלמה הדיין מאונגוואר חתנו של רבי לייבוש בודק רייזמן אב"ד אונגוואר.
חייו:
בהיותו ילד קטן כבן שמונה נסתלק עליו אביו וקבל עליו אפוטרופסות הגאון רבי צבי הירש הלר הידוע בכינויו "רבי הרשל חריף" ובידו הופקד חינוכו של שתיל רך זה אשר ברבות הימים הפך להיות מהאילנות הגדולות של ההלכה בישראל.
בבית רבו זה מצא לו רבנו חברותא ללימודים את רבי צבי הירש מליסקא בעמ"ס "אך פרי תבואה", אהבת עולם שררה ביניהם וגם לאחר שנפרדו כל אחד לדרכו לא ניתק האהבה שביניהם ועמדו בקשר מכתבים משולבים בפלפולי דאורייתא [רבנו אף העלה על הדפוס בספרו "לחם ושמלה" מחידושי חבירו].
רבנותו:
רבנו לא ביקש גדולה לעצמו והתחיל לשלוח ידו במסחר ונהנה מיגיע כפו, אך כמובן לא פסק פומיה מגירסא, וחיבר אז את ספרו הידוע "קסת הסופר" על הלכות סת"ם, אבל לא ארכו הימים עד שכל כספו ירד לטמיון ונשאר בעירום ובחוסר כל, אז נעתר רבנו להפצרת רבו הג"ר צבי הירש חריף זצ"ל להיות רב מורה ודיין בישראל.
בשנת תר"ג נתקבל לאב"ד בעיר ברעזאוויץ אשר במחוז שארש, בני קהילתו העריצוהו מאד.
בשנת תר"י נקרא לשמש כראב"ד בקהילת אונגוואר שהייתה עיר הולדתו, בד בבד נתמנה לראב"ד בבית דינו של הגה"ק מהר"ם א"ש זי"ע, ובכהונתו זו שרת עד יומו האחרון ושמו יצא בה לתהילה ולתפארת כבעל הלכה וכפוסק גדול ומארבע כנפות הארץ הגיעו אליו שאלות בהלכה והוא היה משיב לכל שואל בדבר ה'.
פעילותו:
רבנו פעל רבות למען קהילתו אצל שלטונות המדינה והם הכירו בו כנציג עמו וכיבדו אותו על ישרו ואומץ לבו, במרוצת הזמן נעשה לכח איתן ולדמות מרכזית בחוגי הרבנים, ובשנת תרכ"ט נבחר ע"י ועד הרבנים וראשי המדינה לכינוס של גדולי התורה בראשותו של הגה"ק בעל ה"כתב סופר" זי"ע שנתאספו בעיר בודפסט מטעם המלוכה ללחום מלחמת ה' נגד הרפורמים פורצי חומת הדת.
קנאותו:
ידוע היה בקנאותו לכל דבר שבקדושה ופעל רבות כנגד מחללי השבת, רבנו אף היה אחד מן הראשונים שתמכו בהפרדת הקהילות ללא תלות בגורמים חילוניים והסמיך לכך פסוק זה בתהלים (צ"ב י') "יתפרדו כל פועלי און".
מחלתו:
בשנת תרל"ח חלה רבנו במחלה אנושה וזעקו בני קהילתו לה' בתפילתם ואכן שמע ה' לקול תפילתם ו רבנו החלים, אולם מאז נתרופף מצב בריאותו ונעשה חלוש ביותר.
פטירתו:
בשנת תרמ"א התפתחו מחלות שונות בגופו ורבו מכאוביו ולמרות זאת התאמץ הלאה להמשיך ביגיעתו ושקידתו העצומה בתוה"ק וכתיבת תשובות ופסקים, כן המשיך הלאה בפעולותיו הציבוריות עד יומו האחרון לחייו.
בכ"ח תמוז ה'תרמ"ו נפטר רבנו ונשמתו עלתה הישר לפני כסא הכבוד.
קבורתו:
רבנו לא נקבר בשורת הרבנים והדיינים מאחר שכן צוה בצוואתו לקוברו בין אביו רבי יוסף לבין סבו אבי אביו רבי זאב ז"ל.
ספריו:
רבנו השאיר אחריו ברכה מרובה, את ספריו המרובים ביניהם:
"קיצור שלחן ערוך" – שהוא גולת הכותרת מבין ספריו אשר נדפס בעשרות מהדורות ובשפות שונות.
"קסת הסופר" – על הלכות סת"ם.
ועוד..