רבים חושבים כי יום הילולת רבי מאיר בעל הנס היא ביום י"ד אייר‚ אולם אין לכך כל מקור. בשו"ת ישכיל עבדי הביא ששאל על כך את רבני טבריה והשיבוהו שחנכו אז את ביהמ"ד הגדול שעל ציונו‚ והיתה שמחה גדולה וקיבלו על עצמם לעשות כן בכל שנה ושנה.

רבי מאיר בעל הנס , תלמידו המובהק של רבי עקיבא [סנהדרין פו, א; הקדמת הרמב"ם למשנה].

נראה שחי בטבריה [על אף שכנראה לא נפטר בה], ולכל הפחות דרש בבית המדרש שבה [ירושלמי סוטה א, ד; קהלת רבה ז, ח] .

היה מהחמשה שנסמכו ע"י ר' יהודה בן בבא [סנהדרין יד, א].

"לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר? שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה" [עירובין יג, ב, וראה קידושין פב, ב נוסחת הגיליון]. בספר תולדות תנאים ואמוראים [היימאן] בערך ר' מאיר כתב: וראה זה פלא ששם מאיר לא מצינו לשום תנא או אמורא אחר, ובאמת בעירובין אמרו לא ר' מאיר שמו וכו'. אבל קשה מאד להבין דברי חז"ל, הלא טעמם שייך גם אם ייקרא בשם נהוראי. ועוד הלא מצינו בסוף קידושין ובסנהדרין [צט, א] שחולקים ר' מאיר ור' נהוראי, א"כ שניים הם. אבל אפשר לומר יען שבזמנו היה חכם אחר בשם ר' נהוראי, כדי שלא להחליפו, לכן לא רצו לקוראו בשם ר' נהוראי, אבל לא רצו לשנות שמו מכל וכל יען ששמו נאה לו, לכן קראוהו בשם ר' מאיר שגם שם זה מורה על שמנהיר עיני חכמים, עכ"ד.

"רבי מאיר… והוא מזרע נירון, השר הגדול של קיסר, ששלחו קיסר להחריב ירושלים קודם ששלח לאספסינוס, ושאל לתינוק ואמר: 'ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל'… ונתגייר, ויצא ממנו זה החסיד אור העליון" [ספר יוחסין].

"רבי מאיר בעל הנס הוא ר' מאיר התנא… ולזאת קראוהו בעל הנס, לפי שזכותו עצומה מאד לעשות לנו נסים ונפלאות בכל הפרטים, וממנו נלקח לומר 'אלקא דמאיר עננו'" [טבור הארץ].

"סתם מתניתין ר' מאיר" – כלומר, סתם הלכה שבמשנה ללא שם אומרה, משמו של רבי מאיר היא  [סנהדרין פו, א].

"אמר רבינא: … כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה" [סנהדרין כד, א].

מעלותיו של רבי מאיר רבות הן, אך צניעותו היא הבולטת במיוחד, כפי שנראה להלן:

רבי יוסי בן חלפתא היה משבח את רבי מאיר בלשון זו: "אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע" [ירושלמי מועד קטן ג, ה].

עליו נאמר: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדור של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו" [עירובין יג, ב].

אמר ר' יהושע בן לוי: כל מקום שאתה מוצא 'משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא' אינו אלא ר' מאיר ששימש את ר' ישמעאל ואת ר' עקיבא. מתחילה בא לפני ר' עקיבא ולא היה יכול לעמוד בו, בא לפני ר' ישמעאל ושנה משנה, ושוב חזר לפני ר' עקיבא לסבור סברא [עירובין יג, א].

ענוותנותו מתבטאת במיוחד בכך שאף הוא עצמו לא נהג הלכה כדברי עצמו במקום שחבריו חלקו עליו: "אמר רבי שמעון בן אלעזר: פעם אחת חש רבי מאיר במעיו, ובקשנו לטרוף לו יין ושמן ולא הניחנו. אמרנו לו: דבריך יבטלו בחייך? אמר לנו: אף על פי שאני אומר כך וחברי אומרים כך, מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חברי" [שבת קלד, א].

 

אמרותיו:
"רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם, ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך" [אבות ד, י].

"רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי לו, נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנה עצה ותושיה בינה וגבורה שנאמר [משלי ח, יד]: 'לי עצה ותושיה, אני בינה, לי גבורה', ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים" [אבות ו, א].

מורגל היה בפיו של רבי מאיר: "גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי, נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי, שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון, ואני אהיה עמך בכל מקום" [ברכות יז, א].

"היה ר' מאיר אומר: אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני אלא אם כן הודיעו, ולא יאמר לו סוך שמן מפך ריקן, ואם בשביל כבודו מותר" [חולין צד, א].

"אמר ר' מאיר: עשה אדם מצוה אחת – מוסרין לו מלאך אחד, עשה שתי מצוות – מוסרין לו שני מלאכים, עשה מצוות הרבה – מוסרין לו מלאכים הרבה שנאמר [תהלים צא, יא]: 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו', ולמה? כדי לשומרו מן המזיקין" [מדרש תנחומא ויצא, ג].

 

עובדות והנהגות
מקובל לייחס לר' מאיר את השם 'בעל הנס' בגלל הסיפור הבא: אחותה של ברוריה אשת רבי מאיר, שהיתה בתו של רבי חנינא בן תרדיון, נתפסה והובאה לבית האסורים. הלך רבי מאיר לפדותה. בא אצל השומר וביקש לשחררה. אמר השומר כי מתיירא הוא מן המלכות. נתן לו רבי מאיר סכום של דינרים ואמר לו, במחצית הסכום תשתמש לפייס את השלטון, והמחצית השניה תהיה לך. שאל השומר: מה אעשה כשיכלו הדינרים? אמר לו רבי מאיר: תאמר 'אלהא דמאיר ענני' ותנצל. וכן היה [עבודה זרה יח, א].

על הפסוק אשת חיל מי ימצא, הביאו חז"ל את הסיפור הבא: מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה ומתו שני בניו, מה עשתה אמן [ברוריה]? הניחה שניהם על המיטה ופרסה סדין עליהם. במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו, אמר לה: היכן שני בני? אמרה: לבית המדרש הלכו. אמר לה: צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם. נתנו לו כוס של הבדלה, והבדיל. חזר ואמר: היכן שני בני? אמרה לו: הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים. הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך. לאחר שבירך אמרה לו: רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך. אמר לה: אמרי שאלתך. אמרה לו: רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא? אמר לה: בתי, מי שיש פקדון אצלו הוא צריך להחזירו לרבו [=לבעליו]. אמרה לו: רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו. מה עשתה? תפשתו בידה, והעלתה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למיטה ונטלה סדין מעליהם וראה שניהם מתים ומונחים על המיטה. התחיל בוכה ואומר: בני בני, רבי רבי. בני – בדרך ארץ, ורבי – שהיו מאירין פני בתורתן. באותה שעה אמרה לו לר' מאיר: רבי, לא כך אמרת לי? אני צריך להחזיר הפקדון לרבו. אמר [איוב א, כא]: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך [מדרש משלי לא].

רבי מאיר נהג לדייק במשמעות שמותם של אנשים. פעם הגיעו רבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי לפונדק של אדם ששמו כידור, אמר רבי מאיר: משמע שאדם רשע הוא, שנאמר [דברים לב, כ]: 'כי דור תהפוכות המה'. ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו את מעותיהם אצל אותו בעל הבית, ורבי מאיר לא הפקיד. למחרת, כאשר ביקשו ממנו את מעותיהם, אמר להם בעל הבית: לא היו דברים מעולם [חגיגה טו, ב].

"שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז – אמר לו: אלו דברי תורה, שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה – אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה. אמר לו: אף אתה חזור בך! – אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים – חוץ מאחר. תנו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. אמר ליה: אף אתה חזור בך. אמר ליה: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר. תקפיה, עייליה לבי מדרשא. אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך! אמר לו: אין שלום אמר ה' לרשעים" [חגיגה טו, א].

"ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר?… אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. לדעתם לא נאמר, אלא לדעתי… כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: רבי מאיר אכל תחלא ושדא שיחלא לברא. דרש רבא: מאי דכתיב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו', למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה – אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח – אין תורתו נמאסת. אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר. אמר ליה: אמאי? – משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר. אמר ליה: אמאי? רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק! אמר ליה: השתא קאמר: מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת – קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים – קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך" [חגיגה טו, ב].

רבי מאיר ורבי יוחנן הביאו את 'אחר' [=אלישע בן אבויה] לחיי העולם הבא: כשמת אחר, אמרו בשמים: לא ניתן לדון אותו לגיהנום מפני שעסק בתורה, ולא ניתן להביאו לעולם הבא מפני שחטא. אמר רבי מאיר: מוטב שידונו אותו, ולאחר מכן יגיע לעולם הבא. מתי אמות ואעלה עשן מקברו – כלומר, אכניס אותו לגיהנום, כדי שיוכל אחר כך להגיע לחיי העולם הבא. כשנפטר רבי מאיר, עלה עשן מקברו של אחר. אמר רבי יוחנן: גבורתא למיקלא רביה? תלמיד אחד היה בינינו שיצא לתרבות רעה, ואין כח בין כולנו להביאו לעולם הבא? אם אוחז אני בידו להביאו לעולם הבא, מי יקחנו מידי? ועוד אמר: מתי אמות ואכבה עשן מקברו. כשנפטר רבי יוחנן, פסק העשן מקברו של אחר. פתח עליו הספדן: אפילו שומר הפתח של גיהנום לא עמד לפניך, רבינו, בבואך להוציא משם את אחר [חגיגה טו, ב].

פעם גזר אדם אחד על אשתו שאיחרה להגיע לביתה בליל שבת, מפני שנשתהתה בדרשתו של רבי מאיר, שלא תיכנס הביתה עד שתלך ותירק בעינו של הדרשן, הלא הוא רבי מאיר. צפה רבי מאיר ברוח הקודש, ועשה עצמו כאילו יש לו כאבים בעינו, ואמר: כל אשה שיודעת ללחוש בעין תבוא ותלחש. אמרו לה שכנותיה: לכי ורקי בעינו, וכך תוכלי לחזור לביתך. כשבאה אצל רבי מאיר, שאלה: יודעת את ללחוש בעין? מרוב פחדה של אותה אשה אמרה לו: לא. אמר לה רבי מאיר: רקי בפני שבע פעמים ויוקל לי יותר מאשר אם ידעת ללחוש. לאחר שעשתה כן אמר לה: לכי אמרי לבעלך: אתה אמרת פעם אחת, ואני ירקתי שבע פעמים. אמרו התלמידים לרבי מאיר: רבי, כך מבזין את התורה? הלא אילו אמרת לנו, היינו מביאים אותו ומלקים אותו, והיה הוא מתרצה ומפייס את אשתו. אמר להם: ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו? מה אם שם הקודש שנכתב בקדושה, אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, וכבוד מאיר לא כל שכן? [ירושלמי סוטה א, ד].

"משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים" [משנה סוטה ט, טו].

 

גדולים צדיקים במיתתם
ניסים ונפלאות על קברי הצדיקים
במכתב מיום ח' אדר א' תרכ"ז עליו חתומים חמשה מרבניה הספרדים של טבריא נכתב: "כה דברי רועי צאן קדושים חכמי ומנהיגי טבריא ת"ו החתומים ביום אדר ראשון שנת תרכ"ז. ביום ט"ו בשבט התחלנו בבנין הקדוש ליסד את הבית, ובהיותנו עסוקים בבנין וביסוד הגענו אצל הציון הקדוש שהיה מקודם שני עמודים גדולים זה ע"י זה מעומדים לרמוז כי התנא הקדוש קבור מעומד כמבואר בכתבי רבינו האר"י זיע"א. ואמרנו הלא טוב להסיר ערימות העפר מעל גבי המצבה וישימו העמודים ע"ג המצבה ממש… ביום ב' הוא אדר הראשון, נתקבצו ובאו קרוב לחמישים בני אדם טרחו ויגעו עד שהסירו העמודים ממקומם ופנו לסובב את העמוד הראשון בדרך ארוכה על ידי מוטות וחבלים, להגביהו ולשומו על המצבה, ותכבד העבודה על האנשים עד כי פנה היום, והם מתייעצים ומדברים להביא עצות מרחוק לראות אופן ותיקון למען הביא את העמוד השני לשים ע"ג חברו, והסכימו להניח עד יום המחרת. וגדל הצער מאוד, איך יהיה לינה אחת והמצבה פנויה מעמוד השני, והמה ראו מעשה השם ונפלאותיו וקפץ העמוד וניתר ממקומו בכח גדול וביד חזקה ונפל על גבי חברו איש אל אחיהו, ותבקע הארץ לקולו והעמודים שם הם הפנו נסו יחדיו. ויהי בראותם כי ישב העמוד במקומו על גב חברו יחדיו ידובקו, ספקו כפים, רקדו כאילים בשמחה ובשירים, והפלא הזה בפני קהל ועדה מישראל". הפלא הזה מתואר גם ע"י האבי"ר במסעו משנת תרכ"ז, וכך סיים את סיפורו: "כדברים האלה אתה שומע ידידי מכל אלה נמצאו שם באותה העת, יהודים קרוב לחמישים, וגויים העושים במלאכה אשר שם כמו שמונה. ואתה הבחירה ברצונך הטוב, להאמין או לשפוט בדעתך, ראה אני עשיתי את שלי להודיעך אשר ראיתי בעיני ואשר שמעתי באזני מפי רבים ושלמים ". [ר' אברהם ב"ק באגרתו להרא"מ לונץ כותב בשנת תרל"א: 'אנכי מזמן רב הייתי הולך להתפלל על ציון התנא ר' מאיר בעה"נ, ולא היה שום ציון על קברו, רק אחד עמוד אבן מריחיים… ואמרו שבכאן נטמן תחת זה האבן', וראה טובת מראה לעיל. כמו"כ הבן איש חי במראות יחזקאל מזכיר מעשה זה שנמצא שהמצבה העליונה [-שני אבני סלע זו ע"ג זו] יושבת בדיוק על המצבה התחתונה].

בספר ילקוט יוסף [להגרי"ח ילוז] נדפס כל הסיפור הנורא הזה בשם 12 מרבני וחכמי טבריה, ושם נוסף כי בתחילה היו 2 עמודים שוכבים זה ע"ג זה בגובה אמה לציון מקום קבורת התנא, ותוך כדי העבודות בתחילה נתגלה תבנית בנין מכוון כנגד העמודים שעמדו במקום, והמצבה כנגד בין העמודים, וביום ח' אדר א' תרכ"ז כשהחליטו לנקות המצבה ולשים העמודים בדיוק עליה, הוזזו 2 העמודים לצורך הניקוי, ובכח רב הושם העמוד הראשון ע"ג המצבה ואז קרה הנס שהעמוד השני חזר אל מקומו הראשון.

עוד מסופר בפי אנשי טבריה כי לאחר שהציון נהרס ברעש בשנת תקצ"ז, נעלם המקום ונשכח הציון, עד שפעם אחת ישב רועה עם צאנו ע"ג האבן הזו ונרדם. והנה בחלומו בא אליו ר' מאיר ואמר לו אתה שוכב על מקום קבורתי. למחר בא וגילה הדבר לחכמי טבריה וחפרו במקום ההוא ומצאו את העמוד, ומיד מת אותו הרועה והבינו כי אמת הדבר.

 

סגולות על קברי הצדיקים
"קבלתי, מי שמאבד איזה דבר… אם ינדור שמן למאור לנשמתו של רבי מאיר מיד מוצא האבידה, ובלבד שלא יעבור זמן, שאם האבידה מעות, אפשר שכבר הוציא אותם… ואם הוא בגד או שמלה אפשר שהוליכה למקום אחר או עשה בו שינוי באופן שאינו ניכר ואז אינו מועיל הנדר". [מדרש תלפיות מהדורת תרס"ג, עמ' 14] ומוסיף בחיבת ירושלים: "וישראל קדושים נוהגים בכל תפוצות ישראל, אם יארע ח"ו גניבה ואבידה ובכל עת צרה וחולי ומכאוב ר"ל, נודרים שמן או מעות על קברו ואומרים אלהא דמאיר ענינא בזכותו, והוא יענם ויפלטם". וכן הוא בפתח עיניים להחיד"א [ע"ז דף י"ח].

"ועוד נ"ל טעם נכון על רבי מאיר בעל הנס שנקבר מעומד… לפי שורש נשמתו זכותו מגן על העולם אחר פטירתו כאשר היה מגן בחייו בעודו עמהם… ועל כן נמצא זכותו דומה לעץ הנטוע שהוא עומד על עמדו… ולכן קברוהו מעומד לרמוז שזכותו דומה לעץ הנטוע". [בניהו סוכה מה, ב]

הרב ממונקאטש אמר בדברי תורה שלו כי הנאמר ביומא [עה, א] דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, הוא רבי מאיר המכונה אחרים, ופירושו כי מי שיש לו איזו דאגה או צרה, ישפוך שיחו אצל רבי מאיר ויוושע.

כתב בבן איש חי [שנה א וישב כח] שיש ענין להדליק נר לכבוד ר' מאיר בא טבת, וכן הובא במועד לכל חי להגר"ח פלאג'י.

מקום קבורתו:
על קברו של רבי מאיר התנא, אין עוררין. גם מי שסבר כי אינו רבי מאיר התנא אלא רבי מאיר אחר, ור"מ התנא נקבר או בגוש חלב או בחו"ל טועה, וכבר נכתבו על כך מאמרים רבים להוכחה זו. מיקום הקבר ידוע שנים רבות, לרבות המעשה על בניית הבנין העומד כיום על קברו. המבנה שהיה בנוי על קברו נהרס ברעש בשנת תקצ"ז ונבנה מחדש לאחר זמן רב.

 

הוכחת מקום קבורתו
מקום מנוחתו  בטבריה :
רבי מאיר נפטר באסיא  וביקש שלאחר מותו ישימו את ארונו על חוף הים, כי ארץ ישראל מיוסדת על הימים, וכך יגיע לארץ הקודש [ירושלמי כלאים ט, ג-ד ]. אולם בפני משה שם פירש כי רבי מאיר ביקש שלאחר פטירתו יאמרו לבני ארץ ישראל שהוא נפטר כדי שיעלוהו לא"י, אולם ביקש שעד שיעלוהו יקברוהו שם במקומו ליד חוף הים, כי ארץ ישראל מיוסדת על ימים, וכל חוף ים יש לו צד ושייכות לא"י.

"ומשם [מבית שאן] הלכנו לטבריא, ולפני בואנו להעיר ראינו קברו של ר' מאיר . ולפני העיר קבר ר' יוחנן בן נורי, ויש עליו בית. ותחת הבית היא המערה, והוא צוה לבנות הבית בימיו. ולפני המערה קברו של ר' אלעזר בר' שמעון וקברו של רב כהנא". [מסע דפלסטינא]

"מצד אחר של העיר, בהר, ר' מאיר, ולמטה ממנו מרחץ חמי טבריה מכונה על שם ר' מאיר". [תוצאות ארץ ישראל]

"מצד אחר מן העיר בהר רבי מאיר, ולמטה ממנו מרחץ חמי טבריה, וסמוך להם ירמיהו הנביא  עליו השלום, והציון שעליו גדול מאד". [אלה המסעות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז]
"רחוק מטבריה כמו מיל, חמי טבריה וקברו של ר' מאיר התנא הידוע כאחרים אומרים, מפני שלמד מאלישע אחר, והישמעאלים קורין אותו מאיר אלחנק, רוצה לומר: החונק". [איגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן]

"וקרוב לשם [לתלמידי ר"ע] יש ציון של אבנים זקוף במישור, ושם מתקבצים להתפלל ערב ובוקר, אומרים כי שם נקבר אחד ששמו ר' מאיר שנשבע שלא ישב עד כי יבוא שילה ונקבר מעומד, ואיננו סתם ר' מאיר דמתניתין". [רבי משה באסולה]

"אצל חמי טבריא ר' מאיר, ועל הדרך מחמי טבריא ר' ירמיה, ואומרים שהוא קבור מעומד, ורב הונא ראש הגולה, ורבי נהוראי , ורבי ינאי  ורבי אסי". [יחוס הצדיקים]

"לדרום טבריא, בלכתך אל מרחצאות מים החמין, יש שם קברות צדיקים רחוקים זה מזה, ואינן במקום אחד. וכבר נזכרו שמותם בספר הייחוס, והם: ר' מאיר ור' ירמיה דאפקוה[ו] מבי מדרשא על ששאל אותה השאלה הזרה, כנ"ל, והוא סתם בעי ר' ירמיה שבכל התלמוד, ועוד ג' צדיקים אחרים איני זוכר שמם, והוא כמו שנזכר בספר הייחוס וכמו שאומרים העולם. ונראה לעניות דעתי כי הודה מורי ז"ל על ר' מאיר שהוא קבור מעומד כמו שאומרים בני אדם". [ר' חיים ויטאל]

"ועל דרך חמי טבריה שם קבורת רבי מאיר תלמידו של אלישע, אחר. ובשיפוע ההר מערה, והיא קבורת רבי אמי ורבי אסי. וסמוך לחמי טבריה שם רבי ירמיה". [משה חיים קאפסוטו]
"לצד (צפון) [דרום] בית החיים, ולא הרחק ממנו קבור ר' מאיר תלמידו של אלישע. ממולו על ראש ההר, מערה, בה קבור רב כהנא ותלמידיו… לא הרחק מכאן קבור ר' ירמיה, ועליו בנוי ציון". [ידי משה]

"והנה מחמי טבריא ולמערב, לצד ההר, נוטה מעט לדרום, יש שם חצר של ג' כותלים רצוף באבנים, ובאמצע ציון, ואבן עגול מהעמודים הישנים זקוף באמצע, ואומרים ששם קבור רבי מאיר". [חיבת ירושלים]

"וסמוך לחמי טבריא הוא קבר של ר' מאיר בעל הנס, והאהל שהיה על קברו חרב כהיום. ומדליקים עבור נשמתו בכל בתי המדרש שבארץ ישראל. והעומד אצל קברו רואה הרי שלג שהמה מעבר לים כנרת". [קורות העתים]

"ונפנה [מר' ירמיה] עוד לצד מורד ההר, ושם ציון רבי מאיר בעל הנס הנזכר בגמרא [עבודה זרה יח, א], אשר שמע ה' ויעשה רצונו תמיד באמרו 'אלהא דמאיר ענינא'. גם הערביים יכבדו מאד את קברי הצדיקים האלה". [מסע משה ויהודית מונטיפיורי]

"משם [מאזור ר' ירמיה] ירדנו אל הדרך העולה למים חמים, ובאנו עד המרחץ הישן. ולפנים הימנו, על הדרך העולה אל הירדן, סמוך אל ההר, שם קבורת התנא ר' מאיר בעל הנס זלה"ה". [מסעות החכם האבי"ר]

"משם [מר' ירמיה] עלינו לקבורת התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זיע"א בבית גדול, בנין נאה ומהודר אשר בנו עליו הספרדים. ולפנים מהבית הזה יש בה ישיבה לתלמידי חכמים. כתבנית הבנין הזה הוא גם לעדת האשכנזים, והיא קטנה מהראשונה ועוד לא נתנו עליה תקרה". [מסעי הירח]

"בערב שבת קודש הלכנו להתפלל תפלת שחרית בבית מדרשו של רבי מאיר בעל הנס הנבנה על קברו ביופי והדר, והוא רחוק כחצי שעה מהעיר לצד דרום. באמצע הדרך אשר על יד הים מקובל הוא בפי כל אשר שם הוא נוכח בארה של מרים". [מסע מירון]

"טבריה… למעלה מעט מחמי טבריה יתפשט הר הכרמל, ושם נמצא קבורת ר' מאיר בעל הנס, ובית גדול ברוב הדר בנוי על קברו… ועל קברו נמצא ציון מאבן עגול גדול מאוד". [גבעת שאול]

"ר' מאיר קבור בטבריא… ואם כן ציוה רבי מאיר שיעלו אותו לארץ ישראל, ובוודאי לא עברו על צוואתו, והעלו אותו אחר כך לארץ ישראל… וכן מסתברא דרבי מאיר נקבר בטבריא דשם היה מקום ישיבתו… ואם כן כשהוליכוהו לארץ ישראל בוודאי קברוהו בעירו שישב בה והרביץ שם תורה… סומכוס תלמיד ר' מאיר בעל הנס זיע"א ורב נתן חבירו, הם קבורים אתו עמו במערה אחת כמו שאומרים העולם. וכן בשנת תרכ"ז עשינו בנין בית הכנסת ובית מדרשו של רבי מאיר זיע"א, בנינו גם מצבת קבורת התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס, ומצאנו ראינו מערה תחת המצבה של רבי מאיר, ושם שתי מצבות מלבד מצבת קבורת רבי מאיר בעל הנס. וידענו שאלו הם סומכוס ור' נתן זיע"א כאשר עינינו הרואות בתוך המערה, הלא היא פתוחה פתוח מצד בנין בית הכנסת של האשכנזים יצ"ו אשר בנו גם הם על מצבת התנא הקדוש הנזכר". [טובת מראה]

"בטבריא… מערת רב כהנא, מקום קבורתו רחוק כעשרים רגעים בפאת מערבית צפונית סמוך לים כינרת. והלכתי אחר כך לקבר התנא ר' מאיר בעל הנס זי"ע, ועל קברו נמצא ציון מאבן עגול, איזה מטר גבהו, ושני בתי מדרשים על שטח הזה, אחד לאשכנזים ואחד לספרדים… ואיזה פסיעות אצלו נקבר סומכוס". [מסעות משה]

מקורות:
מתוך הספר: מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל