נולד בבבל ועלה לארץ ישראל בצעירותו, שם היה לאחד מגדולי האמוראים ומראשי דורו.
היה תלמידו מובהק של ר' זירא שכינה אותו 'בני' [מועד קטן ד, א], ואמר עליו: "משמת בן עזאי ובן זומא, בטלו השקדנים, לא עמד שוקד, עד שעמד ירמיה" [ירושלמי נדרים ח, ב]. כן קיבל מרבי חייא בר אבא ומרבי אבהו.
מחכמי דורו ומראשי הישיבה בטבריה [ירושלמי שבת יט, א].
בכל מקום בגמרא שנאמר 'אמרי במערבא' – הכוונה לר' ירמיה [סנהדרין יז, ב].
היה שואל וחוזר לפני רבותיו ומעמידן בדברים. הרבה שאלות שאל בבית המדרש, ורובי שאלותיו לא נפשטו, והן מונחין עד שיבוא תשבי. על שאלות אלו נזכר כמה פעמים שהוציאוהו מבית המדרש על שהיה מטריחן לחכמים. ור"ח ויטאל בשער הגלגולים הקדמה ל"ו כתב: 'אמר לי מורי ז"ל… וכבר ידעת כי זה ר' ירמיה תמיד היה שואל שאלות. והנה להיות כי הוא נתכוין לטובה להגדיל תורה ויאדיר בשאלותיו וביישוהו ואפקוהו מבי מדרשא, לכן יש לו שכר טוב למעלה כי כל השאילתות הנשאלות במתיבתא דרקיע הוא שואל אותם ונשאלות על ידו'.
אמרותיו
"רבי ירמיה אמר: העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה" [ירושלמי ברכות ה, א].
"אמר ר' ירמיה: גדולה היא היראה, ששני ספרים שכתב שלמה לא חתמן אלא ביראה. הדא הוא דכתיב בספר משלי [לא, ל]: 'שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל'. ובסיפרא הדין [קהלת יב, יג] כתיב: 'סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא'" [קהלת רבה ג, יד].
"כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה, נעשה גדול לעולם הבא, וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה, נעשה חפשי לעולם הבא" [בבא מציעא פה, ב].
"ר' ירמיה אמר: חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, ומלאכה הצילה נפשות. זכות אבות הצילה ממון שנאמר [בראשית לא, מב] 'לולי אלהי אבי וגו', ומלאכה הצילה נפשות [שם]: 'את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים וגו'" [בראשית רבה עד, יב].
עובדות והנהגות
רבי אבא כעס על ר' ירמיה מסיבה כלשהי. הלך ר' ירמיה וישב מחוץ לדלת ביתו של רבי אבא, וכאשר שפכה שפחת רבי אבא את מי השופכין מן הבית החוצה, נפל זרזיף ממים אלו על ראשו של ר' ירמיה, אמר ר' ירמיה: עשאוני כאשפה, וקרא על עצמו את הפסוק 'מאשפות ירים אביון' [תהלים קיג, ז]. שמע רבי אבא, יצא לקראתו ואמר: עכשיו צריך אני לפייס אותך, שנאמר [משלי ו, ג]: 'לך התרפס ורהב רעיך' [יומא פז, א].
על ענוותנותו הרבה של ר' ירמיה ניתן ללמוד מהאופן בו ענה פעם לאנשים ששלחו אליו שאלה הלכתית: "אני איני כדאי שאתם שלחתם לי, אלא כך דעת תלמידכם נוטה". הגמרא מוסיפה לספר, שבגלל ענווה יתירה זו, החזירו את רבי ירמיה לבית המדרש, לאחר שהורחק משם בגלל ששאל שאלה שהיו סבורים ששאלה מתוך לעג [בבא בתרא קסה, ב].
רבי ירמיה ביקש לפני מותו: הלבישוני בתכריכים לבנים מגוהצים ויפים כפי שאני רגיל בחיי, ותנו מנעלים ברגלי ומקלי בידי, והשכיבוני על צדי[1], כדי שאהיה מוכן להתעורר ולעמוד בביאת המשיח [ירושלמי כלאים ט, ג ופני משה שם, וראה ירושלמי כתובות יב, ג].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בטבריה, בקירבת רבי מאיר:
איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא.
כת"י אילן ה'.
פיוט על טבריה לרבי דוד בן אהרן ן' חסין.
איגרת יחוס האבות מאלמוני.
כפתור ופרח פרק ז, ימי מוהרנ"ת.
מסע מירון.
כת"י אילן א', שערי ירושלים (מבשרת ציון), תפארת ירושלים.
אלה המסעות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז, יחוס הצדיקים, ר' חיים ויטאל, משה חיים קאפסוטו, ידי משה.
"סמוך לחמי טבריה, בשיפוע ההר, קבור ר' ירמיה, ציונו מעט אבנים שחורות. וכבר הזכרתי כי כל אבני טבריה שחורות הם, כי נשרפה באש כליל כשנלכדה מיד הקיסר שהרג עשרה הרוגי מלכות. [רבי משה באסולה]
"ובסמוך לחמי טבריה השני, למעלה הימנו, רבי ירמיה בכוך של אבן, ואצלו אילני דום[2]". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש (שבחי ירושלים; זכרון בירושלים)]
"והבית החיים של טבריא הוא אצל העיר בדרומו, בדרך הילוך לחמי טבריא… מבית החיים להלן לדרום, לחמי טבריא, טרם שבאין להחמין, קרוב לשם יש גל אבנים בצד הדרך, אומרים העולם כי שם קבור ר' ירמיה מעומד". [חיבת ירושלים]
"ונרד [מר' עקיבא] במורד ההר, ושם שתי מערות, אחת (לימיננו) [לשמאלנו] – ושמה נטמן רבי ירמיה, והאחת (לשמאלנו) [לימיננו] – ושם קבר רבי כהנא. והתרחקנו דרך עשרה רגעים, ונעבור בין עמודים שבורים, ורק אחד מהם עומד עוד על תלו, ויגידו לנו כי העמודים האלה הם מבית המדרש של רב אמי ורב אסי כנזכר בגמרא 'ביני עמודי היכי דהוו גרסי' [ברכות ח, א]". [מסע משה ויהודית מונטיפיורי]
"ומשם [מר' חייא] הלכנו למערת רב כהנא וה' תלמידיו ובית הטבילה. ולמטה – מקום קבורת ר' ירמיה זיע"א. ועל שפת הים ראינו בית המדרש ר' אמי ור' אסי ביני עמודי, והוא חרב. משם הלכנו לרחוץ בחמי טבריא". [מסעי הירח]
"לדרום העיר, שם הבית הקברות של בני העיר, ואין בהם קברות עתיקים מאד. לפנים מזה בנטיה מעט לצד ימין שיפוע ההר, יש שם גל של אבנים גדול, מיוחס לקבר רבי ירמיה זי"ע". [מסעות החכם האבי"ר]
"לדרום ההר נמצא מערה אחת, ושם נקבר ר' ירמיה הנזכר בתלמוד הרבה פעמים, והוא נקבר מעומד עם מלבושיו ומקלו בידו להיות מוכן ומזומן ליום התחיה, וכל זה קבלה אמיתית". [גבעת שאול]
"בטבריא… כשהולכין מבית החיים החדש לדרום לחמי טבריא יש גל אבנים בצד הדרך, ואומרים כי שם קבור ר' ירמיה מעומד, והוא סתם ר' ירמיה בכל התלמוד". [מסעות משה]
"ועל יד העמודים של ר' אמי ור' אסי. סמוך, קברי רב כהנא ור' ירמיה". [מסע האדמו"ר בעל אמרי אמת מגור]
מיקום וזיהוי הקבר
במתחם המלון הולידיי-אין (לשעבר מלון גני חמת). תיאור עולי הרגל מתאים במדוייק למקום זה, והמסורת על מקום זה [לרבות גל האבנים שעליו] הינה בת שנים רבות.