הרב יצחק כדורי, נולד בעיר בגדד שבעירק לאביו רבי זאב דיבה.

חייו:
בצעירותו נשלח על ידי אביו ללמוד ב"בית זילכה" – מקום הוועד של חכמי העיר, וכילד פגש את רבי יוסף חיים בעל ה"בן איש חי".

ארץ ישראל:
בשנת ה'תרפ"ב עלה רבנו לארץ ולמד בישיבת פורת-יוסף בעיר העתיקה בירושלים, לאחר מלחמת תש"ח עבר הרב כדורי ללמוד בישיבת המקובלים "בית אל", ולפרנסתו עסק בכריכת ספרים בשכונת הבוכרים בירושלים, שם גם התגורר.

דרך בעבודת השם:
רבנו נהג בסגפנות והיה אוכל מעט מאוד, רק כדי להחיות נפשו. מאז היותו בן עשרים ועד סוף ימיו לא אכל בשר, ואילו דגים אכל רק פעמיים בשנה, בערב יום כיפור ובסעודת פורים.
רבנו היה ישן שלש שעות בלילה, ובחצות הלילה היה קם כארי "שיהא הוא מעורר השחר" (כלשון השולחן ערוך) ולומד עד אור הבוקר. ביום ישן מעט שעה שעתיים ואת כל יתר הזמן הקדיש ללימוד תורה.
מקורביו מספרים כי רבנו היה בעל זכרון פנומנלי, והיה זוכר בעל פה את כל דפי התלמוד הבבלי.

כוחותיו המיוחדים:
באותם ימים חפש רבנו מגרש בכדי לבנות את ישיבתו, כאשר באו והודיעו לו כי מצאו מגרש סמוך לביתו, ביקש לראות את המגרש, כאשר ראה את המגרש סירב רבנו לקנותו באומרו כי המגרש מלא בקברים, רבנו מצא מקום אחר לבנות עליו את ישיבתו אשר נקרא בשם 'נחלת יצחק'.
לאחר שנים ספורות חפרו באותו מגרש שרבנו סירב לקנות והתברר כי אכן המקום כולו מלא קברים, ועד היום עומד המגרש שומם מוקף בחומת פחים.

ענוותנותו:
רבנו היה מיוחד בענוותנותו המופלגת, ובפרט באהבתו לכל יהודי באשר הוא, צדיק אמיתי מגזע קדושים, רבים צבאו על פתח ביתו לקבלת ברכה או לבקשת ישועה, חילונים כחרדים, אנשי עסקים, שרים ושופטים היו מבקרים בביתו ואת כולם קיבל רבנו בחמימות ובאהבה.
רבים הסיפורים על תשועות וניסים ורבים הם האנשים אשר נושעו בזכות ברכותיו.

קבלה מעשית:
רבנו עסק בקבלה מעשית, ואף נודע כ"זקן המקובלים", אולם כשנשאל על דרך הקבלה ענה, רק מי שמילא כריסו בש"ס ופוסקים מורשה ללמוד קבלה, ורק צדיק שלמד הלכה וגמרא רשאי לכתוב קמיעות.
כמו כן נמצאה מחברת העוסקת בענייני קבלה בכתב ידו הקדוש.

פטירתו:
בכ"ט בטבת ה'תשס"ו עלתה נשמתו הטהורה בסערה השמיימה, רבנו זכה לאריכות ימים מופלגת וחי מעל למאה ושבע שנה שהיו מלאים בתורה ותפילה.

לחצו כאן לשידור חי מציונו של הצדיק רבי יצחק כדורי זצוק"ל