רבן יוחנן בן זכאי (ותלמידיו[1])
מגדולי התנאים בסוף ימי בית שני, ובתקופה שלאחר החורבן.
רבן יוחנן בן זכאי שימש כרב במקום הנקרא ברור חיל: "הלך אחר חכמים לישיבה [רש"י: בית הוועד ששם בית דין קבוע]… אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל" [סנהדרין לב, ב]. כמו כן יתכן ששימש ברבנות גם בערב [ראה ירושלמי שבת טז, ח].
"אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק" [ברכות יז, א].
לפני חורבן בית המקדש ידע רבן יוחנן את העומד להתרחש, ורצה להציל מה שיוכל. בעת המצור על ירושלים, הוציאוהו תלמידיו מן העיר בערמה, ובא אל אספסינוס וביקש ממנו שלושה דברים: את יבנה וחכמיה, את המשך נשיאות רבן גמליאל כדי שלא יכלה שלטון בית דוד מישראל, ורופאים לרבי צדוק [גיטין נו, א-ב].
אחר החורבן תיקן תקנות שונות לזכר בית המקדש [ראש השנה ל, א].
היה מתלמידיו החשובים של הלל הזקן, וקיבל גם משמאי [אבות ב, ט].
במשנה [אבות ב, י] מונים חמישה תלמידים של רבן יוחנן בן זכאי: "רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניא ורבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך".
תלמידיו קראו לו 'נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק' [ברכות כח, ב].
הלל הזקן החשיבו מאד ואמר עליו: "מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל", ומעידה הגמרא: "ולא היה ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל" [פסחים ג, ב]. כמו כן אמר עליו: "אב לחכמה הוא, אב לדור הוא" [אבות דרבי נתן א, ה הוספה ב לנוסחא].
"תנו רבנן, שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלושים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ושלושים מהן ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון. עשרים בינונים. גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים, וגזירות שוות, תקופות וגימטריאות [רש"י: חשבון הילוך חמה ולבנה], שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים [שיסדו קדמונים לתת כעין משל לתוכחתם, ותולין אותן בכובסים ובשועלים], דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול – מעשה מרכבה, דבר קטן – הויות דאביי ורבא [כל הדברים שהתקשו בהם אביי ורבא, כבר נתן רבן יוחנן בן זכאי את דעתו עליהם ונתן בהם טעם, אלא שנשתכחו בימי האמוראים. רש"י], לקיים מה שנאמר [משלי ח, כא]: 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא'" [סוכה כח, א].
חי מאה ועשרים שנה: "כל שנותיו של רבי יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה, ארבעים שנה עסק בפרקמטיא, ארבעים שנה למד, ארבעים שנה לימד" [סנהדרין מא, א, וראה ספרי סוף דברים פס' ז].
בירושלים, בלב הרובע היהודי, עומד בית הכנסת הנקרא 'ביכ"נ רבן יוחנן בן זכאי'. לפי מסורת יהודית עמד במקום זה בסוף תקופת הבית השני ובחורבנו בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי 'ששם היו מתנין גדולותיו של הקב"ה' [ירושלמי מגילה ג, א]. ביכ"נ זה נזכר אצל עולי הרגל, ושם היו רגילים להכתיר את הרב הראשי הספרדי בתואר 'ראשון לציון'.
ישנה איגרת המיוחסת לרבן יוחנן בן זכאי שכתבה ע"פ צוואת רבן גמליאל הנשיא ליהודים אשר ברומא על אודות אותו האיש יש"ו ותלמידיו.
אמרותיו
"מזבח אבנים לא תניף עליהן ברזל, וכי מה ראה הכתוב לפסול את הברזל יותר מכל מיני מתכות? מפני שהחרב נעשית ממנו, והחרב סימן פורענות והמזבח סימן כפרה, מעבירין דבר שסימן פורענות מדבר שסימן כפרה" [תוספתא בבא קמא ז, ו].
וכן: "רבן יוחנן בן זכאי אומר: הרי הוא אומר [דברים כז, ו]: 'אבנים שלמות תבנה' – אבנים שמטילות שלום. והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבני מזבח שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אמר הקב"ה 'לא תניף עליהם ברזל' [דברים כז, ה], המטיל שלום בין איש לאיש, בין איש לאשתו, בין עיר לעיר, בין אומה לאומה, בין ממשלה לממשלה, בין משפחה למשפחה – על אחת כמה כמה שלא תבואהו פורענות" [מכילתא יתרו יא].
על לימוד תורה התבטא: "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת" [אבות ב, ט].
רבן יוחנן אף שב ויישם הנחייה זו: "אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, שלא הניח פרשה אחת בתורה שלא למדה, ולמד במקרא ותרגום מדרש הלכות ואגדות ומשלו, הכל למד, וכן אמרו עליו שאמר: אם יהיו כל השמים יריעות, וכל האילנות קולמוסין, וכל הימים דיו, אינן כדי לכתוב את חכמתי שלמדתי מרבותי, ולא אצלתי מחכמתן אלא כשם שהזבוב הזו הטובלת בים הגדול ומשהו מחסרה" [מסכת סופרים טז, ו].
"אמרו לפני רבן יוחנן בן זכאי: חכם וירא חטא מהו? אמר להם: הרי זה אומן וכלי אומנותו בידו. חכם ואין ירא חטא מהו? אמר להם: הרי זה אומן ואין כלי אומנותו בידו. ירא חטא ואין חכם מהו? אמר להם: אין זה אומן אבל כלי אומנותו בידו" [אבות דרבי נתן פרק כב].
עובדות והנהגות
"אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי: מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ארבע אמות בלא תורה [רש"י: שהיה הולך ושונה תמיד] ובלא תפילין, ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הרהר [בדברי תורה] במבואות המטונפות, ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא, ולא מצאו אדם יושב ודומם, אלא יושב ושונה, ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו, ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם, ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים[2] וערבי יום הכפורים [רש"י: שצריך לאכול מבעוד יום]. וכן היה רבי אליעזר תלמידו נוהג אחריו" [סוכה כח, א].
"אדריינוס הרשע כשכיבש את ירושלים היה מתגאה לומר כיבשתי את ירושלים בכח, אמר לו רבן יוחנן בן זכאי אל תתגאה, אלולי שהיה מן השמים לא כבשת. מה עשה רבן יוחנן? נטלו והכניסו לתוך המערה והראה לו אמוריים קבורים, והיה אחד מהם של שמונה עשרה אמה, אמר לו כשהיה לנו זכות כל אלו נפלו בידינו, ועכשיו על ידי עונותינו שלטת בנו" [מדרש תנחומא (בובר), הוספה לפרשת דברים סימן ז].
בירושלים חיה משפחה שבניה היו מתים בצעירותם. כאשר הודיעו על כך לרבן יוחנן בן זכאי, אמר להם שיעסקו בתורה ויחיו, מפני שאולי הם מצאצאי עלי הכהן הגדול שנגזר עליהם שימותו בצעירותם בגלל חטאי בני עלי חפני ופנחס [שמואל א פרק ב]. בני המשפחה, שהקשיבו לעצתו של רבן יוחנן חיו, ומאז ואילך נקראה המשפחה 'משפחת רבן יוחנן', על שמו [ראש השנה יח, א].
"כשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני[3], פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי – אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני [= כולא אותי] – אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני – אין מיתתו מיתת עולם [לעולם הבא. רש"י], ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון – אף על פי כן הייתי בוכה. ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי – כעסו כעס עולם, ואם אוסרני – איסורו איסור עולם, ואם ממיתני – מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה? אמרו לו: רבינו, ברכנו. אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? [רש"י: כלומר, ולא יותר ממורא בשר ודם?] אמר להם: ולואי [רש"י: שיהא כמורא בשר ודם, שאם כן תחדלו מעבירות הרבה]. תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם" [ברכות כח, ב].
"פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב. אמר ר' יהושע אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. א"ל בני אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה זה גמילות חסדים… שכן מצינו בדניאל איש חמודות שהיה מתעסק בגמילות חסדים. ומה הן גמילות חסדים שהיה דניאל מתעסק בהם… היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל שלשה פעמים בכל יום ותפילתו מתקבלת ברצון" [אבות דרבי נתן פרק ד].
"בשעת פטירתו [של רבן יוחנן בן זכאי], אמר להם [לתלמידיו]: פנו כלים מפני הטומאה [כדי שלא יטמאו הכלים שבבית בטומאת מת], והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא [רש"י: שבא אלי ללוות אותי]" [ברכות כח, ב].
"משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה" [סוטה ט, טו].
"משמת רבן יוחנן בטלה החכמה" [סוטה מט, ב].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בטבריה[4]:
"טבריא… ושם קברו של רבן יוחנן בן זכאי ור' יהודה הלוי[5], הכל בגליל התחתון". [מסעות ר' בנימין]
"[האמהות] חצי פרסה קרוב למערת ר' יוחנן בן זכאי ושמונה תלמידיו, ארבע מצד אחד וארבע מצד אחר, והוא עצמו גבוה עליהם בראש המערה. ובזוית אחת יכנס אדם לשם, והנה שלוש תיבות, ובצד אחר כמו כן ד' תיבות". [ר' יעקב בן נתנאל הכהן]
"טבריה בית הכנסת של ר' שמעון בר יוחי. נקבר כהנא ור' יוחנן בן זכאי ור' מיימון ור' משה בר' מיימון ותלמידי ר' עקיבה כ"ד אלפים[6], ור' עקיבה ואשתו ובניו, ור' חזקיה[7]". [כת"י אילן ב']
"ממרחקים באים מספר רב מאד להשתטח על הקברים אשר בטבריא. הקברים הידועים ביותר הם: קברי תלמידי רבי עקיבא, המערות של ר' יוחנן בן זכאי ורב כהנא, קברי ר' יונתן בן לוי ור' משה בר מיימון, מערות ר' חייא[8], רב הונא, ר' מאיר ור' צמח גאון עליהם השלום". [שבילי דירושלים]
"בטבריה קבור ר' עקיבא ותלמידיו, ור' חייא ושני בניו, ור' יוחנן בן זכאי ותלמידיו[9], ורב כהנא והרב ר' מאיר קצון[10] והרב ר' משה בן מיימון זכרם לברכה. ובמערה אחת יונה בן אמיתי עליו השלום". [אלה סימני כתבי הקברות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז]
"טבריה… וסמוך לכפר לצד (דרום) [צפון] רב כהנא ורבי יוחנן בן זכאי במערות, ורבינו משה בן מימון ואביו, ורבי דוד נכדו, ורבי חייא ובניו יהודה וחזקיה". [איגרת יחוס האבות מאלמוני]
"טבריא, שם קבורת רבי יוחנן ובית מדרשו, וכ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא. וכנגדו רב כהנא ורבן יוחנן בן זכאי. ולמטה מהם הרמב"ם ז"ל". [יחוס הצדיקים]
"תלך עוד משם [מר' יצחק נפחא] בשדה לצד מערב החומה נוטה באלכסון קצת לצד דרום, ושם חצר אחת מוקף כתלים ובתוכו ציונים וארונות הרבה, ובכוך הסמוך לפתח החצר מצד ימין, שם קבור רבן יוחנן בן זכאי. תלך עוד משם לצד מערב החצר הזה, ושם ציון אחד, ושם קבורים הרמב"ם ז"ל ואביו רבינו מיימון ז"ל כמו שאומרים העולם". [ר' חיים ויטאל]
"טבריה… וחוץ לעיר מצפון שם קבורת הרמב"ם זצ"ל ועליו ציון. ובסמוך[11] מדרש קטן, ושם קבור רבי יוחנן, ושם כהנא[12]. ובסמוך מדרש אחר, ושם קבורת רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו. והמצבה שכנגד הפתח היא מצבת קבורת ר' יוחנן בן זכאי". [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים]
"טבריה, חוץ מן החומה קבורים רבינו מיימון ובנו הרמב"ם, ורבן יוחנן בן זכאי ור' יוחנן ורב כהנא. ובהר מערת רבי חייא ובניו, ור' עקיבא וכ"ד אלף תלמידיו, ומערת ר' אמי ור' אסי ור' הונא ריש גלותא ור' מאיר ור' ירמיה[13] באם הדרך, עליהם השלום". [איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא]
"טבריה… וחוץ לעיר שם קבורת הרמב"ם ואביו, ובסמוך רבי יוחנן ורבי כהנא, ובסמוך רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו". [משה חיים קאפסוטו]
"בטבריה… ורחצתי שם בחמי טבריה כמה פעמים, והוא קרוב לאותה העיר… והלכתי שם על קבר ר' עקיבא ועל קבר של ר' יוחנן בן זכאי, וגם התלמידים של ר' עקיבא נקברים שם. ובכפר ראשון יש מערה אחת של רב כהנא, גם ר' מאיר בעל הנס וגם ר' יוסי הכהן. וקרוב אצל אלה הקברים הוא הקבר של רמב"ם ז"ל… ומצד ב' של טבריה הוא ים כנרת… באמצע הים יש בארה של מרים, אבל אין יודעים באיזה מקום, ואמרו שהוא סמוך לעיר". [איגרת ר' יוסף סופר מצפת]
"(דרומית) [צפונית] לטבריא קבור הרמב"ם בתוך גן… ולא הרחק משם בית מדרש בו קבורים ר' אמי ור' אסי ורב זירא ורבי יוחנן בן זכאי ורב המנונא סבא ועוד עשרה גאונים". [ידי משה]
"גם בטבריא תבנה ותכונן היינו על קבר ר' יוחנן בן זכאי עם תלמידיו, ר' עקיבא עם כ"ד תלמידיו, ור' חייא ובניו, ורב המנונא סבא, ור' מאיר בעל הנס, וכמוהם אין מספר". [איגרת ר' אברהם הכהן מקאליסק מצפת]
"טבריא… דרך ההר אתבונן, ציון רבן יוחנן בן זכאי שם יתלונן, יחיד בדורו היה, וחמישה תלמידים מזהב נחמדים, צדיקים וחסידים, מונה שבחן היה". [פיוט על טבריה לרבי דוד בן אהרן ן' חסין, נפטר בערך ה"א תק"ן, נדפס ה"א תקס"ז]
"ביום ג' היינו על קברי רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, ואצלו בסמוך מונח בצד אחד ר' יוחנן מרא דארעא דישראל, ומצד השני רב אמי ורב אסי. ושם בסמוך מונח בעל השל"ה". [ימי מוהרנ"ת]
"טבריה. הלכתי לשם עם כל בני ביתי להתפלל על קברי הצדיקים דשם. ושם, סמוך להעיר, קבר הרב הרמב"ם ז"ל והרב השל"ה ז"ל. סמוך להם הוא קבר ר' יוחנן בן זכאי עם חמישה תלמידיו". [קורות העתים]
"טבריא… עברנו דרך חומת העיר, ונבוא אל קבר ר' יוחנן בן זכאי. והקרובים אל הקבר הזה הם של ר' אמי ור' אסי, ומנגד לקבר ר' יוחנן נטמן ר' ישעיה הרוויץ בעל השל"ה". [מסע משה ויהודית מונטיפיורי]
"טבריא תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן… הלכנו להשתטח על מקום קבורת הצדיקים במקום הנקרא חצרות, ששם קבורים התנא ר' יוחנן בן זכאי וחמישה תלמידיו, ור' אמי ור' אסי, והגאון השל"ה והרמב"ם זיע"א". [מסעי הירח]
"טבריא… הלכנו להתפלל תפלת המנחה על ציון קבורת רבי יוחנן בן זכאי עם חמשה תלמידיו השוכבים סביביו. גם רבי אמי ורבי אסי שוכבים שמה, קרוב לקבר רבי יוחנן בן זכאי כאמה אחת. גם הגאון הקדוש בעל מחבר השל"ה הקדוש שוכב שמה, אצל קברות התלמידים, והוא לא רחוק מהעיר, רק כרבע שעה לצד מערב. הדלקתי שם שמן זית והתפללנו מנחה". [מסע מירון]
"טבריה… לצפון הר הכרמל נמצא קבורת ר' יוחנן בן זכאי וחמישה תלמידיו, ורב אמי ורב אסי הנזכרים בתלמוד הרבה פעמים". [גבעת שאול]
.
מיקום וזיהוי הקבר
חצר רבן יוחנן בן זכאי ידועה זה רבות בשנים. היא נמצאת בתוך שטח נרחב של בית הקברות העתיק של טבריה ששכן מחוץ לעיר כנהוג. העיר הקדומה היתה קטנה ותחומה הצפוני היה באזור רחוב הירדן היורד לכיוון הים ולצפת. השטח היה בנוי בצורת חצרות, כשכל חצר סימנה תקופה אחרת של קבורה. החצר הפנימית הינה חצרו של הרמב"ם, אביו, ונכדו ר' דוד הנגיד [כנראה לפי אזור מציאת מצבתו ולפי הסברא], שגם היא היתה קטנה עם מחיצות מימין ומשמאל סמוכות לציון המצויין כיום. החצר הסמוכה לה כיום משמאל (צפון-מערב) [לעולה לכיוון הרמב"ם] הגבוהה במפלס אחד הינה חצרו של רב כהנא [ותלמידיו], החצר התחתונה הינה חצר רבן יוחנן ב"ז ותלמידיו [מאוחר יותר ייחסו לה גם את רבי אמי ורבי אסי בטעות] ונוסף בה השל"ה, החצר המערבית-צפונית, בקצה הגידור כיום [בסמוך לכניסה השניה לשטח] הינה חצרו של רבי יוחנן רב ברונא ורב חננאל. אמנם לא כל גדרות החצרות נשתמרו, אך לפי תיאור עולי הרגל נראה בעליל שהיתה החלוקה ועל כך נקרא המקום 'חצרות'. [יש להעיר כי ע"פ תיאור ר"ח ויטאל ויחוס הצדיקים הרי שרבן יוחנן בן זכאי קבור בחצר הפנימית [היכן שכיום הרמב"ם] ואילו הרמב"ם בחצר רבן יוב"ז, שלא כתאור החצרות ע"י שאר עולי הרגל, או שמא קברו של השל"ה הוא של הרמב"ם כנראה מלשונו של רח"ו שהרמב"ם באותה חצר של ריו"ח ב"ז, ושל הרמב"ם הוא של השל"ה, והוא הנזכר אצל יחוס הצדיקים 'למטה' מריו"ח ב"ז כי כן הוא לפי האמת]. בתמונות ישנות נראים גלי אבנים שונים בחצר רבן יוב"ז, ומייחסים את רבן יוב"ז למצבה המרכזית. בלשונו של ר"ח ויטאל מוזכר כי רבן יוב"ז קבור מימין ובסמוך לכניסה לחצר, אך אין תיעוד כלשהוא היכן היה פתחה של החצר. בתמונות הישנות נראית החומה המקיפה את כל בית הקברות כשקיים קיר צפוני מעל חצרו של רבן יוחנן ב"ז ופתח סתום כנגד המצבה הסמוכה לו לדרום. אם כך הדבר הרי שהמצבה המיוחסת לו הינה נכונה שכן היא מימין לפתח כשהכניסה מלמעלה.
ע"פ עדויות עולי הרגל לפי תקופתם, נראה כי גובה פני השטח היה בתחילה נמוך בכשני מטרים, וקברי התנאים היו בתוך מערות קבורה כשכל מערה היתה מיוחסת למישהו אחר, ומאוחר יותר עם השתנות גובה הקרקע, כוסו המערות וציינו מעליהם בגלי אבנים [כעין ארונות] את מיקומם של הקברים. לפיכך ברור שהעומד כיום ליד קברי התנאים אינו אלא עומד ע"ג מערות, כל אחד במערתו הוא. אכן באזור זה נמצאו 2 דלתות של מערות קבורה, דבר המעיד כי יש מתחת לפני השטח מערות קבורה.
"בהר הזיתים בשדה מערה בה חגי הנביא, עוד שם רבן יוחנן בן זכאי". [איגרת ר' שלמה בן ר' שמעון דוראן]
"ומשם להר הזיתים עלי קרת… מערה רבן זכאי מעוטרת". [קברי אבות] ולא נראה שהכוונה לאביו של רבן יוב"ז.