ב"ר שלמה צבי

רבי דוד בידרמן – האדמו"ר מלעלוב, נולד בשנת ה'תק"ו, לאביו רבי שלמה צבי בידרמן ולאמו מרת מלכה ע"ה.

ילדותו:
רבנו גדל בבית הוריו שהיו עניים מרודים, פעם אחת הצליח אביו להשיג כמה פרוטות בכדי לקנות לבנו מלבוש חם לחורף, אך כעבור כמה ימים שב רבנו הבייתה ללא המעיל. שאלה אותו אמו היכן שכח את מעילו, ענה הילד: לא שכחתי, ראיתי איזה ילד עני עם בגדים קרועים ושיניו נוקשות מרוב קור ונתתי לו את מעילי.

פנתה אליו אמו ואמרה לו כי יילך מיד חזרה ויביא את מעילו לפני שיבוא אביו ויפליא בו את מכותיו. לא עזרו כל האיומים, השכנועים והדיבורים, בקור רוח ענה הילד לאמו כי שווה היא מצווה כה גדולה לקבל מעט מכות בעדה.

נישואיו:
רבנו נשא לאשה את מרת חנה בת רבי יעקב מכפר נעגיווען.

לאחר נישואיו פתח רבנו חנות קטנה, אותה היה פותח רק שעות מועטות במשך היום ואף צווה את בני ביתו שלא יפתחו את החנות אלא כדי מחייתם, בהטעימו כי אין הוא רוצה לפגוע בפרנסת מתחריו.

דרכו בעבודת השם:
כאמור פתח רבנו חנות קטנה בה עבד חלק קטן משעות היום, אך בכל שאר שעות היום עסק רבנו בלימודו בהתמדה עצומה ובשעות הלילה, או אז היה מסגף את גופו בכל מיני סיגופים. פעם שאל את רבנו אחד ממשרתי חותנו האם הינו חוטא גדול כ"כ שזקוק הינו לכאלו סיגופים, ענה רבנ וואמר: חלילא וחס, הסיגופים אינם לתיקון החטא אך מה אעשה ועדיין לא פעלתי שתהיה אהבת ישראל חקוקה בליבי.

התקרבותו לחסידות:
כאשר זרחה שמשו של רבי אלימלך מליזענסק, החליט רבנו לנסוע לליזענסק ולטעות על קנקנו, בתחילה דחה רבי אלימלך את רבנו מעל פניו, אך לאחר מכן כבדו ביותר ורבנו הפך לאחד מחסידיו הבולטים ביותר.

בשנת התקמ"ו נפטר רבו הראשון רבי אלימלך מליז'ענסק וכמו רבים מחסידיו מצא גם רבנו ניחומים אצל הזקן והגדול מביניהם, הלא הוא רבי יעקב יצחק – החוזה מלובלין.
גם כאשר היה רבנו עצמו אדמו"ר לאלפים, הכניע עצמו רבנו וכך היה אומר: "שולחנו של הרבי מגיע עד לעלוב, ואני יושב בסוף השולחן".
 

אדמו"רותו:
רבנו מעולם לא הוכתר להיות אדמו"ר, בתהליך איטי של הערצה וחיפוש אחר מדריך רוחני, החלו חסידים רבים להתלקט סביבו ולבקש מאיתו דרך בעבודת השם.
 

אחד מתלמידיו הידועים ביתר של רבנו, הינו רבי חיים דוד מפיטערקוב, אותו החזיר רבנו בתשובה ותווה לו את הדרך בה יילך, לימים נעשה רבי חיים דוד עצמו לאדמו"ר פועל ישועות.
 

רבנו אף קירב את רבי שמחה בונים מפרשיסחא לדרך החסידות, שנים לאחר מכן כאשר רבי שמחה בונים כבר היה בעצמו אדמו"ר לאלפים, נעשו הוא ורבנו למחותנים, כאשר רבנו השיא את בנו רבי משה עם בתו של רבי שמחה בונים מפרשיסחא.

גדלותו:
נדמה כי לעולם לא נוכל להבין את גודל אהבת ישראל שפעמה בלב רבנו, עד כי רבי שלמה מראדומסק כתב על רבנו בספרו "תפארת שלמה" וז"ל: "שמענו מפי הרב הוותיק אוהב ישראל רבי דוד מלעלוב ז"ל שאמר "איך תאמרו עלי שאני "צדיק הדור" אם אני עדיין מרגיש בעצמי אהבה לבני ורעי יותר מלשאר בני ישראל" עכ"ל. זאת הייתה השגתו של רבנו שאם אינו מרגיש, לא סתם אהבה אלא "אהבה אבהית" כלפי כל אחד ואחד מעם ישראל, אינו נקרא צדיק הדור.
 

רבו החוזה מלובלין אמר על רבנו: "רק כשיבוא משיח ידעו את ערכו".
רבי חיים דוד מפיעטרקוב התבטא עליו: "כמו שיש מסכת בבא קמא, כן יש מסכת רבי דוד מלעלוב:.
רבי קלונימוס קלמן בעל המאור ושמש אמר: "ובשעה שהתווכח עם היהודי הקדוש בהלכה, לא הבנתי מדבריו כלום".
בעל החידושי הרי"ם אמר: "שפת רבי דוד מלעלוב היתה עבורינו כשפה שאין לנו בה כל מושג, וד' מאות פשטים אני יכול לומר על דבריו העמוקים".

פטירתו:
בשנת ה'תקע"ד חלה רבנו, זמן קצר לאחר מכן לקח עמו את תלמידו רבי יצחק מוורקא ונסעו לבקר את היהודי הקדוש מפרשיסחא, כאשר נכנסו לבית פנה רבנו אל היהודי הקדוש ואמר: "הוא מאנשי" באצביעו על רבי יצחק מוורקא. הביט היהודי הקדוש בעיניו החודרות ואמר לרבנו כי ישלחנו אליו בחודש שבט.

כאשר הגיע חודש שבט, רבנו פתח את פיו והחל לומר תורה אחרי שנים שבהם לא פצה את פיו. מחלתו של רבנו גברה באותם ימים ומצבו היה אנוש, רבי יצחק מוורקא רצה לא רצה לעזוב את מיטת רבנו אך חזקה עליו גזירת רבו לנסוע לפרשיסחא.

בשעתו האחרונה היה רבנו מלא שמחה ולרופא שהביט ברנו ואמר כי מצבו אינו טוב, ענה רבנו ואמר: מצבי מצויין – הרי עוד מעט ואשוב לביתי אל אבי שבשמים.
עוד באותה שעה יצאה נשמתו בטרה ומתוך שמחה עצומה ועלתה בסערה השמיימה, יום ז' שבט ה'תקע"ד. מנוחתו כבוד בעיר לעלוב שבפולין.

מספריו:
רבנו לא חיבר ספרים, אך מדברי תורתו פזורים בספרי תלמידיו:
מגדל דוד
דברי דוד
ליקוטי דברי דוד
קודש הילולים
פרי קודש הילולים
תפארת בית דוד

מילדיו:
רבי משה מלעלוב
רבי נחמיה
רבי אביגדור
עליהם היו אומרים כי מראשי התיבות של שמותיהם מצטרף לשם "אמן".
בתו אשת רבי מאיר מפשעטדבורז'

מתלמידיו:
מגודל צדקת תלמידיו נוכל להבין מקצת גדולתו של רבנו, תלמידים שברבות השנים הפחו גם הם לאדמו"רים והקהילו קהילות מפוארות, ביניהם אפשר למנות את:
רביחיים דוד מפיעטרקוב
רבי יצחק מוורקא
רבי ישעיה מפשטדבורז'
רבי חנוך מווארשא