נולד לרבי יעקב הלוי איש הורוביץ, רבה של שינובה היה צאצא בן אחרי בן לרבי יעקב אחי השל"ה מצעירותו נטה לחסידות והיה תלמידם של רבי אלימלך מליזענסק ולאחר פטירתו של החוזה מלובלין והמגיד מקוזניץ היה למדן גדול וזכה להערצת רבני הדור. היה גם דרשן גדול והשפיע רבות על בני קהילתו בטארניגראד.
דברי תורתו יצאו לאחר פטירתו בשני ספרים גדולים בחסידות: "נועם-מגדים וכבוד התורה" על התורה ופירוש לתהילים בשם "אמרות טהורות". ספרו נועם מגדים נחשב לספר יסוד בחסידות וחסידים רבים הוגים בו מדי שבת.
ספריו זכו להסכמות גדולי הדור וביניהם: רבי יעקב ארנשטיין מלבוב, רבי אפרים זלמן מרגליות מברודי המגיד מקוזניץ החוזה מלובלין, הרב מאפטה, רבי אברהם חיים מזלוטשוב, ועוד
נפטר בגיל צעיר בעיירה קוזניץ' ובה נטמן
מאמרותיו הידועות:
כשנשאל על איחור זמן תפילה אצל החסידים ענה בצחות: מה אעשה שאני הולך לישון מאוחר. כששאלוהו למה הולך לישון מאוחר ענה כשאני בא לישון אני מתחיל לחשוב על מעשי באותו יום ולפי מעשי הרעים אני חושב שלא אקום למחרת ולכן אני עושה תשובה כדי לזכות להפטר מהעולם מתוך תשובה ועד שאני מסיים כבר מאוחר בלילה