Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

חבר הקיני ויעל אשתו

חבר הקיני ויעל אשתו

א'

תשרי

א'

תשרי

חבר הקיני
 
חבר הקיני, בעלה של יעל אשר הרגה את סיסרא שר צבאו של יבין מלך כנען (ראה להלן יעל אשת חבר הקיני).
"וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חותן משה ויט אהלו עד אלון בצעננים אשר את קדש" [שופטים ד, יא]. מבאר הרלב"ג [שם]: "שמנהג חבר הקיני היה כמנהג שאר בני חובב להתנהג בדת ישראל ולזה השתדלה יעל להרוג סיסרא, ואמנם היה שלום בין חבר הקיני ובין סיסרא" – כלומר, שסיסרא לא חשש לנפשו כשברח לאהלו של חבר.
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בקדש:
 גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש (שבחי ירושלים; זכרון בירושלים), איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא, ידי משה, שערי ירושלים (מסעות משה), מבשרת ציון.
 

 
***
 
יעל אשת חבר הקיני
 
יעל, אשתו של חבר הקיני, הרגה את סיסרא שר צבאו של יבין מלך כנען והביאה ישועה לישראל במלחמתם נגדו. וכך מסופר: "וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני, כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני; ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר אליו: סורה אדני, סורה אלי אל תירא, ויסר אליה האהלה ותכסהו בשמיכה; ויאמר אליה השקיני נא מעט מים כי צמאתי ותפתח את נאוד החלב ותשקהו ותכסהו; ויאמר אליה: עמוד פתח האהל, והיה אם איש יבוא ושאלך ואמר: היש פה איש? ואמרת אין; ותיקח יעל אשת חבר את יתד האהל ותשם את המקבת בידה, ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו ותצנח בארץ, והוא נרדם ויעף וימת" [שופטים ד, יז-כא].
בסיום המלחמה שרו דבורה וברק בן אבינועם: "תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני, מנשים באהל תבורך; מים שאל חלב נתנה, בספל אדירים הקריבה חמאה; ידה ליתד תשלחנה, וימינה להלמות עמלים, והלמה סיסרא, מחקה ראשו, ומחצה וחלפה רקתו; בין רגליה כרע נפל שכב, בין רגליה כרע נפל, באשר כרע שם נפל שדוד" [שופטים ה, כד-כז].
על כך אמרו חז"ל: "מאן נשים שבאהל? שרה, רבקה, רחל ולאה" [נזיר כג, ב]; וכן: "רבי אלעזר אמר: מנשי דור המדבר שהן יושבות באהלים, שנאמר [במדבר יא, י]: 'איש לפתח אהלו'. ולמה תבורך מהם? הן ילדו וקיימו את העולם, ומה היה מועיל להם, שאלמלא היא כבר היו אבודין" [בראשית רבה מח, טו].
"שלשה הם שברחו מן העבירה ושיתף הקב"ה שמו עמהם, ואלו הן: יוסף ויעל ופלטי… יעל מנין שנאמר ותצא יעל לקראת סיסרא ותכסהו בשמיכה… אמר ריש לקיש חזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי ששמו שמיכה ומהו שמיכה שמי כה, שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע" [ויקרא רבה פרשה כג].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתה בקדש[1]:
כת"י אילן ב', כת"י מוסקבה (כת"י אילן ה'), גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש (שבחי ירושלים; זכרון בירושלים), איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא, ידי משה, שערי ירושלים (מסעות משה), מבשרת ציון.
 
דרכי גישה ומיקום וזיהוי הקבר
מצומת ישע פונים בכביש 899 לכיוון צומת חירם (מערבה). לאחר כ-2.4 ק"מ מסתעף ימינה כביש צדדי לחניון. פונים ימינה, מהחניון מוביל שביל הליכה כ-60 מטר עד לארונות קבורה מאבן – ציוני ברק בן אבינועם, דבורה הנביאה, חבר הקיני ואשתו יעל.
[לצומת ישע ניתן להגיע דרך עלמה [כביש 886] – עד סוף הכביש. לקדש ניתן להגיע גם מברעם [כביש 8977 בשילוב כביש 899] – עד קדש].
 

 


[1] אולם ישנה דעה נוספת: "ולפאת מזרח של אלון בצעננים מתנשא הר אחד ששופע ויורד קדמה מזרחה אל מול כפר מלחיא הסמוך לקרן מערבית צפונית של ימא דסמכי. על ההר הזה ניכרות חרבות של עיר שהערביים קורין לה חורבת חארא, ובימי קדם קראו לה ח

הפניות נקראות ומועברות לטיפול אך ללא מענה אישי

השאירו לנו הודעה בטופס הבא:

שמות התורמים יוזכרו על ציון הבעל שם טוב זי"ע