רבי יצחק לוריא אשכנזי, המכונה "האר"י הקדוש",
נולד בירושלים בשנת ה'רצ"ד לאביו רבי שלמה.

ילדותו: 

כבר בגיל צעיר התבלט בחריפותו בבקיאותו ולמדנותו בתורה. עם פטירת אביו בילדותו, לקחה אותו אמו לאחיה רבי מרדכי פרנסיס שהיה גביר עשיר ומכובד בקהילה היהודית בקהיר שבמצרים, שם לומד רבי יצחק אצל רבה הראשי של מצרים הרדב"ז (רבי דוד בן זמרא).

נישואיו:

בשנת ש"ט הוא נושא לאשה את בת דודתו, בת רבי מרדכי. בשל היותו סמוך על שולחן חותנו הוא יכול ללמוד ללא כל הפרעה.

הנהגתו:

בגיל 36 הוא עולה לארץ ישראל וקובע את מקום מושבו בצפת. באותה תקופה, פועלים בצפת שני רבנים ידועים, רבי יוסף קארו והמקובל רבי משה קורדובירו. בתי כנסיות רבים, בתי ספר לתלמוד, וישיבות אפיינו את העיר. האר"י הקדוש פותח ישיבה העוסקת בתורת הנסתר, כעבור שיעורים ספורים נפוצה השמועה בעיר על בקיאותו הרבה ברזי הקבלה, ורבים מתלמידי רבי משה קורדובירו עוברים לישיבתו, כאשר רבי חיים ויטאל נחשב לבחיר תלמידיו.

פטירתו:

פחות משנתיים עברו מאז הקמת הישיבה, וביום ה' באב של"ב, מתבקש רבי יצחק לוריא אשכנזי  לישיבה של מעלה. הישיבה נסגרת, ורק רבי חיים ויטאל מורשה לעסוק בתורת הנסתר מכיון שאחרים לא היו מספיק ראויים להבין את רזי הקבלה.

תורתו:

רבי חיים ויטאל עולה לירושלים חוזר לתקופה קצרה לצפת, ואז קובע את מקום משכנו בדמשק שבסוריה. שם הוא מעלה על הכתב את תורת רבו, בסדרת הספרים "פרי עץ חיים".