אוריה, הכהן הגדול בימי אחז מלך יהודה. אחז המלך עבד עבודה זרה וכפה את הכהנים הנאמנים לה' להקריב על הבמות: "ויסגור את דלתות בית ה' ויעש לו מזבחות בכל פינה בירושלים", "כדי שלא יבואו הכהנים לעבוד עבודתם באהל מועד, כי אם לבוא למזבחות שעשה בכל פינה בירושלים" [דברי הימים ב, כד ורש"י שם].
כאשר נסע אחז לדמשק, ראה שם מזבח ושלח לאוריה הכהן את תבניתו, בכדי שיקים מזבח כזה בירושלים, וכך עשה אוריה [מלכים ב, טז, י-טו].
אולם היה אוריה הכהן נוסף הנזכר בגמרא במכות [כד, ב], ויתכן שהוא הנזכר כאן. על נבואתו מסופר שם: שוב פעם אחת היו [ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא] עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש, בזכריה כתיב: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה – הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה – בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו.
 
עולי הרגל ומקורות
שערי ירושלים (מבשרת ציון; מסעות משה).
רבי חיים ויטאל.
 
דרכי גישה