שנים רבות לאחר מכן הגיע לעיר אחד מגדולי החסידות הרב רבי נפתלי צבי הורוביץ בעל "הזרע קודש" , שהיה תלמידם של בעל הנועם אלימלך מליזנסק, ורבי מנחם מנדל מרימנוב. הוא כיהן כרב העיר וגם כאדמו"ר לחסידיו. לאחר פטירתו ירש את מקומו חתנו האדמו"ר רבי אשר ישעיה רובין כך הומשכה השושלת עד לפני מלחמת העולם הראשונה, כשהמשרה הועברה לבנו רבי מנשה רובין מח"ס "לחם משנה", שגם הקים את מחלקת תנועת מחזיקי הדת בעירו (התנועה הייתה תנועה חסידית פוליטית נוסדה ע"י האדמו"ר האמצעי מבעלזא רבי יהושע רוקח ומטרתה הייתה ללחום במשכילים ורפורמים, התנועה ליכדה סביביו את רוב החרדים ממדינות גליציה ואוסטריה), ממנו עבר התפקיד לחתנו רבי יצחק מרילוס בנו של האדמו"ר רבי שמעון מירוסלוב ובהמשך לבנו ולנכדו. בין השנים תר"י עד תר"ע נע מספר בני הקהילה בין 1,100 ל-1,500 נפש. בעיר פעלו שני ארגוני חסד: ארגון ביקור חולים, שסייע לחולים, וארגון לינת אחים שעזרו לילדים עניים. אחרי מלחמת העולם הראשונה ירד מספר התושבים היהודים לפחות מאלף איש.
צדיקים הטמונים שם:
רבי אשר ישעיה ב"ר אליעזר ליפמן זיע"א, מח"ס אור ישע. נפטר- י"ד ניסן תר"ה.
בשנת שכ"ד התישבו בעיר ארבע משפחות יהודיות, ללא אישור רשמי מהממשלה, בהמשך ניתן אישור מגורים לשתי משפחות.
לאחר מלחמת פולין-שוודיה בשנת תט"ו בה נחרבה העיר כליל,הורשו היהודים לקנות שטחים בעיר במטרה לשקמה מחדש
אך עדיין בלי אישור רשמי לגור שם, רק עשר שנים מאוחר יותר ניתן להם האישור.