העיר שימשה כמרכז חסידי גדול ועד היום מפורסמת בזכות גדוליה. בשנת תרכ"ז הגיע האדמו"ר רבי יעקב מרדזימין בעל ה"בית יעקב" בנו של ה"מי השילוח" מאיזביצא מייסד השושלת, לגור בעיר הוא שינה את המצב הרוחני הירוד העיר והפך את העיר למרכז תורני וחסידי. לאחר פטירתו מילא את מקומו בנו רבי חנוך העניך, שכיהן לצד האדמו"רות גם כרב העיר. הוא נודע כמי שחיבר את סדר ירושלמי על קדשים ונודע עוד בכיניו "בעל התכלת", כמי שחידש את רעיון התכלת ומצא את החילזון.
בפטירתו בשנת תרנ"א מילא מקומו בנו רבי מרדכי יוסף, בימיו הגיע מספר היהודים ל-4000 נפש בקירוב. במלחמת העולם הראשונה נמלט לוורשה, ולאחר המלחמה חזר בנו רבי שמואל שלמה לעיר להמשיך את השושלת שם הקים את ישיבת "סוד ישרים", על שם ספרו של אביו. כשפרצה מלחמת העולם השניה התבלט במיוחד כשהיה האדמו"ר היחיד שסירב לשתף פעולה עם הגרמנים וציוה לחסידיו להימלט ליער.
יש לציין כי החסידות בעיר גרמה לאוירה מאד חיובית בקרב שאר תושבים, שהושפעו לטובה עד שהעיר נחשבה כחרדית לגמרי ללא כל השפעה מהמשכילים באותה תקופה.
עוד דמות חשובה שניתן לציין הוא רבי חיים פיין ששימש כרב העיר על מעמדו הרם בקרב רבני פולין ניתן ללמוד מכך שהוא נבחר להיות אחד הדוברים בסכסוך שנפל בין נשיאות קופת רמבעהנ"ס בוורשה לבין וועד הכולל בירושלים בשנת תרפ"ח.
צדיקים הטמונים שם:
רבי גרשון העניך ליינר מראדזין זיע"א, בעל התכלת.
רבי שמעון אשכנזי מזליחוב זיע"א.
בין שנת ר' לש' לאלף השישי החלו יהודים להגיע לעיר. המסמך הראשון שמעיד על נוכחות יהודית במקום, הוא משנת תכ"א. בעקבות מלחמת פולין-שבדיה צמיחת הקהילה הואטה. בשנת ת"נ יוסדה קהילה עצמאית. בשנת תקי"ב התחילה מגמה בקרב יהודים מערים הסמוכות לעבור לרדזין בשנת תרי"ז כבר מנתה הקהילה כ- 1,300 יהודים.
העיר שימשה כמרכז חסידי גדול ועד היום מפורסמת בזכות גדוליה.