בתש"ה שוחררה העיר בידי הסובייטים. בעת שחרורה היו בעיר שני יהודים בלבד. לאחר השחרור ובמשך כשנה וחצי הגיעו לעירכ200 ניצולי התופת הנאצית שהתכנסו בבניין הקהילה הישן. האנטישמיות הגואה בפולין שלאחר המלחמה באה לידי ביטויה הקיצוני בקלץ. ניצולי המחנות נתקלו לא פעם בקריאות "עודך חי? חשבנו שהיטלר חיסל את כולכם".האנטישמיות הגיעה לשיאה בתש"ו כשהעלילו עלילת דם על היהודים שחטפו ילד נוצרי ובעקבותיו נערכה פוגרום בה נהרגו 42 יהודים הי"ד ועוד 40 נפצעו. המשטרה שהוזעקה למקום החרימה את נשקם המועט של היהודים, נכבדי הכנסייה דחו את תחינות היהודים הנטבחים בטענה, כי היהודים הם שהביאו על פולין את הקומוניזם. בחודשים שלאחר הפוגרום ניתצו האנטישמים את המצבה בבית העלמין לזכר 45 הילדים שנרצחו ב-תש"ה. לאחר הפוגרום ברחו כל יהודי קילץ לצד ניצולי שואה נוספים רבים מפולין וממדינות מזרח אירופה.
צדיקים הטמונים שם:
1) רבי חיים שמואל מחנצ'ין נין החוזה מלובלין האדמו"ר מחנצ'ין. נפטר כ"א טבת תרע"ו
2)רבי מרדכי מטריסק קוזמיר ב"ר אברהם המגיד מח"ס "מאמר מרדכי" נפטר ח' תמוז תרע"ח יש אוהל.
מתוך "מאמר מרדכי" לראש השנה:
" תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. הענין הוא כי תקע"ו בגימ' סו"ר מר"ע. תקע"ו בגימ' די"ן חס"ד ורחמי"ם עם השמות ע"ב מ"ב כ"ב. וכן בגימט' כמנין צד"ק ושלו"ם בסוה"כ צדק ושלום נשקו. פי' שע"י התקיעות יתעוררו לצדק ושלום ושיהא המתקת הדינים "
3)רבי משה יהודה לייב מטריסק ב"ר מנחם נחום מבריסק. מח"ס אמרי מ"י על בראשית ושמות. לאחר פטירת דודו ר' מרדכי מקוזמיר רבים מחסידיו פנו אליו ועל כן עבר לחלם בה כיהן כאדמו"ר. נפטר ב' /כ' תמוז תרצ"ז – יש אוהל
שפתותיו דובבות בקבר: מתוך "אמרי מ"י" פרשת נח:
" אלה וכו' התהלך נח. תיקון מידות ע"י שיהי' קשה לכעוס ונח לרצות. וזה ע"י שפלות ותיקון מחשבה דיבור ומעשה והכל ע"י צדיק וזה אלה תולדות נח אלה מרמז למדות. תיקון המדות הם תולדות של מי שהוא נח לרצות "
4)בנו רבי אברהם מנחם נחום מטריסק מילא את מקום אביו בחלם. עם פרוץ המלחמה היה בפינטשוב, ועבר ביחד עם אשתו הרבנית ושני בניו לקעלץ. ביום י"א אלול הוציאו את אשתו ושני בניו להריגה ר"ל, ולמחרת, ביום י"ב אלול תש"ב, כשסירב לצאת מביתו למחנה העבודה או למקום ההשמדה נהרג ע"י הרשעים ימש"ו, וכך זכה לקבר ישראל. נרצח עקד"ה י"ב אלול תש"ב.
קלץ שוכנת בדרום-מזרח פולין. העיר עתיקה וידועה עוד משנת ת"ש לאלף החמישי. הקהילה היהודית בעיר חידשה את יישובה בשנות התרכ"ג בעקבות האישור שניתן להם לגור בה. שש שנים מאוחר יותר כבר ייסדו קהילה ונבנה בית הקברות הראשון (לאחר גירוש יהודיה בשנות הר'). בשנת תרנ"ז מנתה הקהילה 6,400 אנשים ערב השואה הגיעה המספר ל-24,000