Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
פקיעין – בוקיעא

פקיעין – בוקיעא

בכפר אבני בניה עתיקות וחוליות עמוד, המשולבות בבנייני הכפר ובמיוחד בגרעין העתיק שלו. בקירות בית הכנסת של היישוב, שנבנה בשנת 1873[1], כנראה במקום שבו עמד בעבר בית כנסת קדום יותר, משולבות אבנים המעוטרות בדגמים יהודיים מובהקים האופייניים לתקופת המשנה והתלמוד, שהיו באתר. על אחת מהאבנים תבליט מנורה בעלת שבעה קנים, גילופי צמחים, לולב, שופר ומחתה, ועל אבן אחרת תבליט של חזית ארון קודש מפואר. כל אלה מעידים ללא ספק על בית כנסת קדום מתקופת המשנה והתלמוד שעמד במקום בית הכנסת הנוכחי או בסביבתו.

במקומות שונים מחוץ לכפר קיימות מערות קבורה אחדות (מלבד המערה הכלקוליתית), אך טרם אותר בית הקברות היהודי המרכזי של היישוב מתקופת המשנה והתלמוד. נראה שציון ר' יוסי בן לקוניא בנוי על מערה שפתחה סתום[2]. ליד קברו – שרידי טחנת קמח שהונעה במים שזרמו בערוץ ממעלה הכפר. מערת קבורה מסוף תקופת התלמוד (המאה הד' לסה"נ) נחפרה בשנת 1966 מצפון-מערב לכפר, כ-200 מטר מצפון לציון קברו של אבא[3] אושעיא איש טיריה[4], אך נראה שמערה זו היתה שייכת למשפחה שמקורה מחורבת עובד – ישוב יהודי עתיק נוסף מתקופת הבית השני שיש המזהים בו את טיריה, המשנה והתלמוד – כיום בתחום המושב פקיעין החדשה [פרקי גליל עמ' 5]. בית הקברות של יהודי הכפר בוקיעה-פקיעין ממאות השנים האחרונות נמצא בדרום-מזרח הכפר. על שמירת בית הקברות מפני השגת גבול ופיתוח סביבתי מתקיימת מערכה משפטית מתמשכת. בתחום בית הקברות נמצאת גם מערת קבורה עתיקה, כנראה מתקופת המשנה והתלמוד – כיום פתוחה ושדודה, בה קבור רבי הושעיא [ראה להלן].
באשר למערה המיוחסת למקום המחבוא של ר' שמעון בר יוחאי ובנו[5] (הנקראת בפי הדרוזים והנוצרים 'מערת בני יעקב'): אין היא מערת קבורה ולא חלק ממערכת מסתור תת-קרקעית[6], אלא מערה קארסטית  טבעית קטנה, שנוצרה מהמסת אבן הגיר על ידי מי-גשם.
 


[1] בשנת ה"א תר"מ – 1880 ביקר בעל 'מסע מירון' בבית הכנסת שבפקיעין.
[2] כפי שאכן מתואר במקורות. ראה: שאר ישוב, עמ' 27-28, ובלשונם של עולי הרגל.
[3] קברו של אבא אושעיא בנוי על מערת קבורה כפי שנתגלה בעת חיזוק היסודות של הציון.
[4] ראה: ו. צפיריס, קברים בגליל המערבי, עתיקות ה' 1969, עמ' 75-76.
[5] מסורת זו נזכרת ברבים מכתבי המסעות. נזכיר את דבריו של אחד מהם, המדווח גם על מסורת של קדושה שנקשרה במערה ובעץ: "ושם אילן החרובין של רשב"י, הוא זקן ואינו עושה פירות. והנכרים נוהגין בו קדושה, ואם נפל ענף מן האילן אין לוקחין אותו לשום תשמיש, אף לתבערת יקוד אש אין נהנין ממנו" [אהבת ציון, ה"א תקכ"ד – 1764]. מעניין לציין שחלק מהנוסעים מזכירים את עץ החרובים העומד על פתח המערה, בעוד אחרים כותבים במפורש שהוא איננו (ראה לעיל, זיהוי האתר ותולדותיו, תיאורו של רבי משה באסולה).
[6] באחדים מכפרי הגליל האחרים קיימות מערכות מסתור תת קרקעיות, ראה לדוגמא בחוקוק.
 
 
צדיקים הטמונים בו:

בוקיעה, הנקראת גם פקיעין, היא כיום כפר ערבי (דרוזי ברובו) בגליל העליון המרכזי. הכפר יושב על מדרון הפונה מערבה בקצה הדרומי של עמק פקיעין, המפריד בין גוש הר מירון וגוש הרי תפן. בסביבות הכפר מספר מעיינות ואתרים קדומים שנושבו החל מן התקופה הכלקוליתית (האלף השלישי לפסה"נ), ומערת קבורה מתקופה זו נתגלתה ממערב לכפר בשנת 1995


הצג את קברי צדיקים בגליל במפה גדולה יותר

הפניות נקראות ומועברות לטיפול אך ללא מענה אישי

השאירו לנו הודעה בטופס הבא:

הירשם לניוזלטר שלנו!

שמות התורמים יוזכרו על ציון הבעל שם טוב זי"ע