יהודים מוזכרים לראשונה בהקשר לפיוטרקוב בכתב הקיום של קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין משנת ה' רמ"ז, שבו נקבע שרק נוצרים רשאים לעסוק במסחר. אולם ראשיתה של הקהילה היהודית בפיוטרקוב במאה ה-16.
בין השנים שכ"ט, לבין ה' תפ"ו חודשו התקנות של העיר מספר פעמים , בהן נאסר על היהודים להתגורר בעיר ולסחור בה. ההיתר היחידי שניתן באותה עת ליהודים היה כתב קיום של זיגמונד השני, מלך פולין מ-20 במאי 1569 הנוגע לבחירת הנהלת עיר. במסמך זה התיר המלך ליהודי פיוטרקוב לעסוק במסחר רק בימי הירידים. היהודים נאלצו לגור מחוץ לעיר, בחסות בעלי האחוזות, ועל אדמות הסטארוסטה (נציג המלך באזור) . הם הגיעו רק לימי היריד ושילמו מס כבד על כך.
בעקבות סכסוכים שהתפתחו בימי היריד, ועלילת הדם בה' ש"נ , גורשו היהודים ונאסר עליהם לשוב לעיר לצמיתות. למרות זאת הם חזרו והתיישבו בה על סמך חוזה שהשיגו מהעירייה. בנוסף להשתתפות ביריד המסחרי הגיעו גם שתדלנים יהודים רבים לעיר כדי לטפל בעניינים משפטיים וציבוריים. במאה ה-16 נודעה העיר בעיסוקה המתמיד בסוגית היהודים והמידה שבה יש לאפשר להם לגור ולסחור בה. בתקופה זו גרו היהודים בפרברים והגיעו לעיר מידי יום. במאה ה-17 נעזרו היהודים באצילים ובעלי הבתים העשירים, שהיה להם עניין ברווחים כלכליים, והשתכנו באדמותיהם. עובדה זו עוררה את זעם ההמון אשר ניצל כל הזדמנות כדי לנקום בם.
לאחר כיבוש העיר על ידי האימפריה השבדית בשנת תי"ז, נוצר פוגרום שעילתו הייתה החשד שהיהודים מסייעים לצבא שבדיה בכיבוש פולין. תוצאת הפוגרום הייתה רציחת 50 משפחות יהודיות , הרס ושוד בתים וחנויות, החרבת בית הכנסת וגירוש. אולם לאחר משא ומתן, שבו היהודים לעיר תוך התחייבות לשלם כופר רב ולקנות את מצרכי הסטארוסטה קז`ישטוף אוסולינסקי.
ב-תכ"ג זועזעה העיר ממשפטו של הרוקח מתתיהו קלהורה שנאשם בהעלבת אותו האיש. הוא הוצא להורג באכזריות רבה בככר העיר ונקבר בקרקוב.
בתשרי שנת ת"מ, בברכתו של המלך יאן סובייסקי, הורשו היהודים להתיישב בקביעות בכפר הסמוך לעיר המלכותית שנקרא Starost Jurydyka. המלך גם איפשר ליהודים לגור בתוך העיר ובפאתיה. ניתנה להם באותה עת האפשרות לבנות את מוסדות הקהילה ולעסוק במלאכות הקשורות לחיי היום יום של הקהילה, שהיו אסורות קודם לכן. כתוצאה מכך התרחבה ה"עיר היהודית" אשר התפתחה בעיקר סביב "רחוב היהודים" (?ydowska). בשנת ת"נ הוקם בית הכנסת מחדש ובשנת תנ"ד – בית עלמין. חלק זה התמזג עם העיר רק ב-תר"א. האישורים שהתקבלו בתחומים אלו רק החריפו את המתח והסכסוכים בין בעלי המלאכה הנוצרים והיהודים שהגיעו אף לבתי המשפט.
משנת תרל"א עד מלחמת העולם הראשונה היו שנים של התייצבות הקהילה היהודית. על אף שחל איסור על מעורבות יהודים בתעשייה, נוצרו הזדמנויות לעסוק גם בתחום זה שהלך והתרחב. יהודים החזיקו חוות חקלאיות והיו בעלי מלאכה בתחומים מגוונים. גל היהודים המגיעים לאזור מליטא עזר לתנועת ההשכלה . היה ניסיון של הרבנים לעצור מגמה זו אך ללא הצלחה. מסוף המאה ה-19 נוסדו בעיר תנועות רבות, חלקן ציוניות , כמו "חובבי ציון" וחלקן לא כגון: "הבונד" שהוקמה בעיר ב-תר"ע.
מלחמת העולם הראשונה טרפה את הקלפים והיחס ליהודים הורע בצורה משמעותית. כניסתם של הרוסים לאזור לוותה במעשי שוד וביזה אולם למזלה של הקהילה רק לזמן קצר. שובם של הגרמנים ומלוויהם לאזור הולידה מצוקה כלכלית רבה אך לא עצרה את הפעילות המפלגתית והתרבותית של היהודים בעיר. בתרע"ז נכנסו למועצת העירייה נציגי הארגונים היהודיים. בתרע"ט השתחררה העיר מכיבוש דוברי הגרמנית ופולין נעשתה מדינה עצמאית. המצב הכללי הירוד הוביל שוב לגילויי אטישמיות אך לא עצר את המעורבות ההולכת וגוברת של היהודים בחיי העיר ובניהולה, את הפעילות הכלכלית, התרבותית, החינוכית, הספורטיבית, החברתית והפוליטית במסגרת מפלגות, כגון: המיעוטיים הלאומיים, בונד, צעירי ציון, פועלי ציון, עממיים, מזרחי, אגודה, ועוד. תרפ"ה נחשבת לשנת שיא בחיי העיר, בכל תחומי החיים, ומכך נהנו גם תושביה היהודים של העיר . זאת עד להתגברות מעשי הפשע של הנאצים כנגד היהודים בגרמניה ובשטחי הכיבוש שעודדו את האנטישמיות והובילו להתנכלויות והתנפלויות על היהודים. בי"ח אלול תרצ"ט הופצצה העיר על ידי הגרמנים וכעבור יומיים הם נכנסו לעיר.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוקם בעיר הגטו הראשון בפולין הכבושה, גטו פיוטרקוב טריבונלסקי, אשר התקיים משך כשלוש שנים, בין כ"ד אלול תרצ"ט וי"ז חשון תש"ג. בגטו התרכזו פליטים יהודיים מערי השדה הקרובות, כמו גם מערים ראשיות כגון ורשה, לודז', בלחטוב, קאליש, גנייזנו ופלוק. בשטח הגטו, שלא היה מוקף חומה או כל מכשול פיסי אחר, רוכזו כ-28,000 בני אדם, בשטח בו התגוררו לפנים כ-5,000 – 6,000 איש. בגטו התקיימה תנועת התנגדות יהודית מחתרתית ודבר השמדת יהדות מזרח אירופה הופץ בו, אם כי מרבית היהודית לא האמינו לשמועות אלו. לקראת סיומה של שנת 1942 הועברו לגטו יהודים מכפרים רבים בסביבה ובבוקר של יום ג' חשוון תש"ג החלה אקציה בסופה נשלחו כ-22,000 איש ואישה בארבעה טרנספורטים לטרבלינקה, כ-2,000 יהודים בעלי אישורי עבודה הופרדו והוחזרו ל"גטו הקטן", ואילו כ-500 הצליחו להימלט ליערות הסמוכים לעיר. בסוף תמוז תש"ג חוסל הגטו הקטן ופיוטרקוב טריבונלסקי הוכרזה כ- "יודן ריין" (נקייה מיהודים). יחד עם זאת, 1,720 יהודים הורשו להישאר בפיוטרקוב. ביום שישי ח' כסלו תש"ה גורשו יהודיה האחרונים של פיוטרקוב למספר מחנות ריכוז והשמדה שונים, ביניהם: בוכנוואלד, ברגן בלזן, מאוטהאוזן, ראוונסבריק ואושוויץ.
פיוטרקוב שוחררה בידי הצבא האדום ב-ב' שבט תש"ה 16 בינואר 1945. מתוך המספר המשוער של כ-28,000 היהודים שנכלאו בגטו שרדו כ-1,600 – 1,700 במחנות או במקומות מחבוא. אחדים מהניצולים שבו לפיוטרקוב עם סיום המלחמה והתקבלו בעוינות רבה, בין היתר מתוך חשש שיתבעו את רכושם. ניצולים אחדים נרצחו על ידי אנטישמים מקומיים והיתר עזבו ברובם את העיירה ונהרו לריכוזים יותר גדולים של ניצולים.
צדיקים הטמונים שם:
האדמו"ר מראדושיץ רבי מאיר מנחם פינקלר ב"ר רבי יחזקאל מקוזמיר נפטר ה' סיון תרע"ב – יש אוהל
רבי יששכר דב ב"ר משה הכהן טורנהיים האדמו"ר מוולברוז בעל "עבודת יששכר" נפטר א' חשון תרל"ח – יש אוהל
רבי חיים דוד הדוקטור ב"ר רבי ישכר בער תלמידו של רבי דוד ללובר נפטר כ' שבט תרי"ח – יש אוהל
רבי אליעזר שלום מורגנשטרן הסבא קדישא מראדושיץ
חמיו של הרבי מאוזרוב
רבי מנחם משה וולטפרייד בנו של האדמו"ר מרוספשה יש אוהל
ר' חיים אלעזר וקס
ר' מאיר גץ, מרבני העיר בהתנדבות
רבי יעקב ז’ארקי
רבי נתן נטע פיוטרקובר
רבי דוד בערנהאט – יש אוהל
כתובת ביה"ק: Spacerowa 93
יהודים מוזכרים לראשונה בהקשר לפיוטרקוב בכתב הקיום של קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין משנת ה' רמ"ז, שבו נקבע שרק נוצרים רשאים לעסוק במסחר. אולם ראשיתה של הקהילה היהודית בפיוטרקוב במאה ה-16.