במאה ה- 16 הוקמה סוקולוב כעיר בבעלות פרטית של האצולה, ונקראה אז בשם סוקולוב-דז'יידושיצה.
ב- 1517 הוענק לה מעמד של עיר, וב- 1530 ניתנה הרשות לקיים בה יום-שוק שבועי וימי-יריד שנתיים. העיר נהרסה כמעט כליל בעת מלחמות הקוזאקים בשנים 1648- 1650, ושוקמה במעט לקראת סוף המאה ה- 17.
במאה ה- 19 נשלל מסוקולוב מעמד של עיר. הידיעות על היהודים בסוקולוב קלושות. כנראה ישבו שם במאות ה- 16 וה- 17 משפחות יהודים ספורות. ב- 1578 נגבה מס-הגולגולת מ- 4 אנשים. ב- 1586 העניקו בעלי העיר פריווילגיה לעירונים, ולפיה נאסר על היהודים להשתקע במקום, אולם היו יהודים שעקפו את האיסור והשתקעו בסוקולוב במאות ה- 17 וה- 18. קרוב לוודאי שהיו אלה, חוכרים ופונדקאים, ששירתו את בעלי העיר. עם שלילת מעמד העיר מסוקולוב במאה ה- 19, נתקיים בו ישוב יהודי קטן, כפרי למעשה, והתפתחותו נעצרה.

פרנסתם של היהודים תושבי סוקולוב היתה על המסחר הזעיר, הרוכלות והמלאכה; מספר משפחות חיו על החקלאות. היישוב קיים קהילה מאורגנת ולה בית כנסת ורב משלה. מ- 1845 כיהן כרב דמתא ר' אליעזר-ישראל מרוזדול, אשר עזב את העיר זמן מה לפני פטירתו ב- 1870. אחריו ישב על כס הרבנות בסוקולוב ר' מנחם מאניס, וממנו קיבל ב- 1907 ר' דוד-צבי אויערבך, שהמשיך בכהונתו עד 1937.

על גורלם של היהודים בכפר סוקולוב בימי מלחמת-העולם השנייה אין ידיעות, חוץ מן הידיעה על חיסולו של ישוב קטן זה בידי הנאצים: באוגוסט 1942 הועברו יהודי סוקולוב לבולחוב, ושם חילקו את גורלם עם גורלה של האוכלוסיה היהודית המקומית