ישנם מקורות להתיישבות יהודית בעיירה סדילקוב כבר לפני למעלה משלוש מאות וחמישים שנה, אולם ההנחה היא כי הישוב היהודי בעיר פרח בסביבות שנות הת"ק.
בבית הדפוס שבעיירה – שהביא לחלק מפרסומה הגדול – הדפיסו רבים מספרי התקופה, דבר המעיד על גודלה וחשיבותה של הקהילה.
בין השנים תק"כ – תקנ"ח התגורר במקום נכדו של הבעש"ט, רבי משה חיים אפרים מסדילקוב, אשר היה רב ומגיד בעיירה. בספרו "דגל מחנה אפריים" מובאות חלק מדרשותיו שהיה דורש לפני הקהל בסדילקוב ונתאספו לספר זה – שעם השנים הפך לאחד מספרי היסוד בחסידות.
בשנות הזעם, עת בא הצורר הנאצי לעיירה, נכחדה הקהילה ואף מתי המעט שנצלו מן התופת לא הצליחו להקימה מחדש, ובית הקברות נותר מיותם ללא הגנה במשך עשרות שנים ועד ימינו.
בית הקברות העתיק בעיר, נהרס בחלקו עוד בזמן הקומוניסטים ושיטחו הפך לבסיס צבאי. לאחרונה אף נמכר שטח בית הקברות ליזמים פרטיים אשר תכננו לבנות במקום בנייני מגורים, לאחר מאבק עיקש מצד אגודת אהלי צדיקים והעומד בראשה הר"ר ישראל מאיר גבאי הצלחנו לסכל מזימה זו.
חלקים מבית הקברות, שהיה לשטח הפקר ציבורי בעיני השכנים, הפכו לשטחי גידול ירקות, בעוד המצבות נשדדו על ידי השכנים לשמש להם לריצוף וגידור.
היקף בית הקברות הינו כ-500 מאות מטר. ברובו נהרסו כל המצבות שבו, אולם פה ושם עדיין ניתן לראות מצבה שעמדה בתלאות ונותרה כשריד, מכריזה כגל-עד על מצבם העלוב של בתי הקברות במזרח אירופה.