היישוב ובית הכנסת: הממצא הבולט באתר הוא בית הכנסת העתיק, ששוחזר בחלקו לאחר חפירות שנערכו בו בראשית שנות ה-80 של המאה הכ'. יהודים הבחינו בשרידי בית כנסת זה לאורך הדורות, והוא מוזכר, לדוגמה, בספר הגירושין לר' משה קורדובירו (הרמ"ק) מן המאה הט"ז לסה"נ[1]. כבר במאה הי"ט הבחינו חוקרי בתי הכנסת הקדומים הראשונים בגליל בממצא ייחודי הקיים באתר: כתובת החקוקה על אבן המשקוף של בית הכנסת. הכתובת, שפורסמה על ידי נחמן אביגד ב-1960, היא אכן מיוחדת במינה בשל היותה כתובה בעברית (ולא בארמית או ביוונית בהן נחקקו רוב הכתובות מתקופת המשנה והתלמוד) ובשל התאריך המדוייק המוזכר בה. נוסח הכתובת – "למספר ארבע מאות ותשעים וארבע שנים לחורבן הבית נבנה בשרר חנינא בן ליזר ולוליאנא בר יודן" – מצביע על שנת 564 לסה"נ כשנת הצבת המשקוף בבנין. אביגד שיער שהבנין והמשקוף עצמם קדומים יותר, מהתקופה הרומית, ואילו הכתובת הוספה לו בעת שיקום הבנין במאה הששית לסה"נ. כך סברו גם חופרי בית הכנסת א. וק. מאיירס, אשר דיווחו על שלבים שונים בהם שימש הבנין כבית כנסת במהלך שש מאות שנות קיומו – בין המאה הב' (התקופה הרומית המאוחרת, תקופת המשנה) לבין המאה הח' לסה"נ (תקופת הגאונים).
כיום סבורים ארכיאולוגים רבים שבית הכנסת לא נבנה לפני המאה החמישית או הששית לסה"נ (התקופה הביזנטית), ושהכתובת מעידה, אולי, על הקמתו לראשונה באותה שנת 564 לסה"נ. ויכוח זה קיים גם לגבי תיארוך בתי כנסת אחרים בגליל (כמו זה של כפר נחום), וכיום רווחת הדעה שבשלהי תקופת התלמוד ובתקופה שלאחר חתימתו, כלומר בתקופה הביזנטית במאות ה'-ו' לסה"נ, היתה פריחה כלכלית ורוחנית יהודית בגליל שהביאה לבניית בתי כנסת מפוארים[2]. אבן המשקוף היא אחד הממצאים האפיגרפיים (= חקוקים על אבן) החשובים בארץ ישראל, והיא נמצאת כיום במוזיאון ישראל בירושלים.
בית הכנסת עצמו הוא מבנה עמודים אורכי. בעבר היו בו שתי בימות מצידי הפתח המרכזי הפונה דרומה לעבר ירושלים (בדומה לבית הכנסת בברעם)[3]. ממצא ייחודי נוסף שנתגלה כאן הוא משקוף גמלוני, מפואר ומקורי של ארון הקודש המעוטר בתבליט של שני אריות בתנועת זינוק (פני האריות נמצאו מושחתים). בנוסף מעוטרת האבן בדגם קונכיה שבמרכזו נקב, כנראה לתליית נר תמיד. זהו אחד השרידים הקדומים ביותר של ארון קודש בעולם כולו. כיום האבן נמצאת במוזיאון רוקפלר בירושלים.
בחפירות באתר נחשפו גם חלקים מהיישוב שהתקיים סביב בית הכנסת. חלקים אלה כוללים אזור מלאכה ממערב לבנין וחדרים ומחסנים הסמוכים לבית הכנסת ממערבו ומדרומו. ממזרח לבית הכנסת נמצאים שרידים של בית בד, המעידים על חשיבות שמן הזית לפרנסת היישוב בעת העתיקה. בחפירות נתגלו גם מטבעות וכלי חרס רבים, ביניהם חרס מיוחד שנחרת עליו תיאור של חזית מקדש או ארון קודש, גם הוא ממצא ייחודי למקום זה.
נציין שמדרום ליישוב ומעליו, מצידה השני של דרך העפר הגובלת באתר (כיוונה מזרח-מערב), ישנם סימנים לחורבה נוספת, ואולי אף למבנה ציבור עתיק שעמד במקום (כיום ניתן להבחין רק בכבשן סיד גדול, האתר עצמו מכוסה ביער). חורבה זו מוזכרת לעיתים על ידי חוקרי המאה הי"ט, ואפשר שעמד בה בית כנסת נוסף בדומה לברעם וגוש חלב, שם יש לפחות שני בתי כנסת הקרובים אחד לשני.
 
צדיקים הטמונים בו:
 
רבי אלעזר המודעי
יעקב איש כפר נבוריא
רבי יונתן בן הרכינס
רבי יצחק בר אלישיב

היישוב נבוריא מוזכר בתלמוד מספר פעמים בהקשר של יעקב איש כפר נבוריא (להלן). היישוב ממוקם על קצה שלוחה מעל גדתו הדרומית של נחל דלתון, ובראשו

הצג את קברי צדיקים בגליל במפה גדולה יותר