בחפירות שנערכו באזור המעיין נתגלו שרידים מהתקופה הניאוליתית, הקדם-קיראמית והכלקוליתית, וכן ממצא רב של כלי צור מתקופת הברונזה התיכונה א' ומהתקופה הפרסית.
נראה שבתקופת הבית השני נדד מרכז הכובד של היישוב מעט לכיוון צפון-מערב, לגבעה המכונה 'כרם א-ראס' על שם עצי הזית הנטועים בה, שהיתה מיושבת בחלקה כבר בימי הבית הראשון, כיום בשוליים הצפון-מערביים של הכפר[1]. בגבעה זו נערכו בשנים האחרונות כ-20 חפירות הצלה קטנות, שקדמו לבניית בתים, בניהולה של י. אלכסנדר מטעם רשות העתיקות. מלבד שרידים קדומים יחסית מתקופת ממלכת ישראל ומהתקופה הפרסית, נחשפו שרידי שכונה יהודית מתקופת הבית השני ומתקופת המשנה (בערך עד המאה הד' לסה"נ). השרידים כוללים כלי חרס רבים ועצמות בעלי חיים, וכן מקוואות טהרה וכלי-קיבול מאבן גיר, המעידים על היזהרות מפני קבלת טומאה, שהרי כלי אבן אינם מקבלים טומאה. באותה תקופה שימש אזור כפר כנא של היום בעיקר כבית קברות, כפי שמעידות מספר מערות קבורה עם כוכים וגלוסקמאות מאבן ומחרס שנחשפו ונחפרו בתחומו[2], אם כי היו גם כיסי התיישבות נוצרית במעלה הגבעה לכיוון מזרח[3] בתקופה הביזנטית והצלבנית, בגלל פעילותו של יש"ו, הנזכרת בברית החדשה, במקום. על כיסי התיישבות אלה הוקם בנין הכנסייה הנוכחי של הכפר בראשית המאה הכ'. ברצפת הכנסייה הפרנציסקאנית נתגלתה כתובת מהמאה השלישית לסה"נ 'דכיר לטב, יוסה בר תנחום בר בוטה ובנוי, דעבדין הדה טבלה, תהי להון ברכתה אמן'.
בשנת 1885 מתאר ויקטור גרן כי סמוך לפסגת הגבעה יש קבר חצוב בסלע בתבנית ארון ולמטה ממנו עוד קבר חצוב גם הוא בסלע ובו חמשה כוכים. יותר למטה בשיפולי הגבעה יש חורבת מסגד עתיק ומסביבה יש מערות.
 
 

צדיקים הטמונים בו:
 
רבי חנינא סגן הכהנים
רבן שמעון בן גמליאל (הראשון)

נוסעים בכביש 77 עד לצומת בית רימון. בצומת פונים לכביש 754 – הכביש עובר בתוך כפר כנא. לאחר כ- 2.4 ק"מ מהצומת פונים ימינה [ליד עמוד החשמל, בתחילת העליה] לאזור מטעי זיתים. לאחר כ-550 מטר עוברת הדרך מתחת לקו מתח גבוה. ממשיכים ישר כ-100 מטר, עד שהדרך מתפצלת לשנים, פונים בדרך השמאלית כ-20 מטר, ושוב שמאלה כ-20 מטר, שם בתוך מטע זיתים לרגלי הגבעה – מערת רבן שמעון בן גמליאל.

ישוב עתיק נרחב, שראשיתו עוד בתקופות האבות. היישוב התפתח סביב המעיין הנמצא כיום בתחתית הכפר.
בכרם א-ראס, שטח נטוע זיתים בשוליים הצפון-מערביים של הכפר כיום, יש שרידים מתקופת המקרא, ויתכן שכאן היה היישוב 'יטבה' של תקופת הבית הראשון [מלכים ב כא, יט], היא 'יטבת' המוזכרת במקורות האשוריים של תגלת פלאסר הג' מלך אשור. על פי ממצאי החפירות בכרם א-ראס (להלן) הוצע ששם גם היתה 'קנה' של תקופת הבית השני , המשנה והתלמוד (בערך עד המאה הד' לסה"נ). קנה אינה מוזכרת מפורשות בתלמוד כמקום מגוריהם של חכמים, אך היא מוזכרת במקורות אחדים כמקום ישובה של משמרת אלישיב, אחת מעשרים וארבע משמרות הכהונה בגליל [מסכת סופרים כא, ט; וכן בפיוטים ובכתובות האפיגראפיות (= חקוקות על אבן)] .

הצג את קברי צדיקים בגליל במפה גדולה יותר