Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
כפר חיטין

כפר חיטין

חלקו העליון של המדרון עליו נבנה היישוב (מהמעיין ומערבה), הוא למעשה תל ארכיאולוגי קדום, שבו שכבות ישוב מן התקופה הכלקוליתית (האלף השלישי לפסה"נ), ומתקופות הברונזה הקדומה, התיכונה והמאוחרת (2500-1200 לפסה"נ), וכן מתקופת הברזל (ימי כיבוש הארץ ובית ראשון). בתקופת הברונזה המאוחרת לפני כיבוש הארץ על ידי יהושע ובתקופת ממלכת ישראל בעיקר, וכן בעוד מן חלק מן התקופות האלה היה גם ישוב מבוצר בקרני חטין, ומן התקופה ההלניסטית והחשמונאית (תקופת הבית השני) היה גם ישוב בחורבת אל-עיכה הנמצא מעל המעיין, ומכאן שסביבת המעיין הקרובה והרחוקה היתה מיושבת לאורך פרקי זמן ארוכים. לאחר תקופת הבית השני התרכז היישוב במרכז ובתחתית המדרון, מתחת למפלס המעיין, שם השתרע היישוב התלמודי, ועל שרידיו התקיים אחר כך הכפר הערבי חטין. בימי הביניים נדד מרכז הכפר כלפי מטה, לעבר בסיס המדרון, ומעלה המדרון ננטש.
באתר נתגלו בעבר שרידי בית בד, בריכת מים מטוייחת ופריטי בניה עתיקים: משקופים, אבני מזוזה, כותרות, עמודים – כולל עמוד שיש מעוטר, ואבני גזית. אפשר שמסגד הכפר, העומד עדיין על תילו (שנת תשס"ט), בנוי על גבי שרידי בית הכנסת של היישוב התלמודי.
בדרום-מערב החורבה – 4 קברי ארגז חצובים בשורה. נראה שבית הקברות היהודי-תלמודי המרכזי של האתר היה במדרון העליון הנטוע היום עצי זית, באזור התל ומעליו, לאורך המדרון שממערב למעיין. סימוכין לכך נמצאו בשנת 1982, כאשר פרה של אחד מתושבי כפר זיתים נפלה לתוך בור שנפער במדרון וגילתה את פתחה של מערת כוכים מתקופת התלמוד[1]. במערה הובחנו שלושה כוכים עם ממצא עצמות וכלי זכוכית, וכן גלוסקמה עשויה מחרס עם מכסה בעל ידית. המערה לא נחפרה, אך בגלל חשש מיידי לשוד המערה הועברה הגלוסקמה לירושלים[2]. זו היא גלוסקמת החרס המזרחית ביותר שנמצאה בגליל[3].
 
צדיקים הטמונים בו:
 
יתרו
רבי יהושע בן פרחיה
רבי יעקב איש כפר חיטיא
צפניה הנביא
(אלישע בן אבויה 'אחר')[5]

 


[1] נ"צ 24575/19295.
[2] ללא עצמות הנפטר שנשארו במערה.
[3] כל האחרות, כ-250 במספר, שהובאו מחו"ל מעבר לים דרך נמל עכו, נמצאו בגליל המרכזי ובגליל המערבי, ראה: אביעם ושטרן תשנ"ח.
[4] ישנה דעה שנטמן כאן, ראה בפרק צפת.
[5] אלישע בן אבויה [אחר] – התנא אלישע בן אבויה היה חברם של רבי עקיבא, בן עזאי ובן זומא. הוא מכונה "אחר" משום שיצא לתרבות רעה: "ארבעה נכנסו בפרדס… אחר קיצץ בנטיעות" – רש"י: "קלקל ועיוות" [חגיגה יד, ב – טו, א].
קיימות כמה וכמה סיבות להתפקרותו של "אחר": אביו היה עשיר גדול בימי בית שני, וכאשר הכניס את אלישע בנו לבריתו של אברהם אבינו, הזמין את גדולי ירושלים, ביניהם רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו. אחר הסעודה פתחו החכמים בדברי תורה עד שירדה אש מן השמים והקיפה את הבית, כבנתינת התורה בסיני. אבויה, אביו של אלישע, תמה מאד שכך הוא כבוד התורה, ונדר את בנו לתורה. ולפי שנדר זה לא היה לשם שמים לא נתקיימה תורתו [תוספות חגיגה טו, א ד"ה שובו בנים].
עוד מסופר כי פעם אחת ראה אדם מקיים מצוות שילוח הקן, וכשירד מן העץ הכישו נחש ומת. תמה אלישע ואמר: הלא שכרו של מקיים מצווה זו היא אריכות ימים, ואיך נפטר זה מיד לאחר קיומה? – ולא ידע כי הכוונה היא לשכר בעולם הבא. יש אומרים שראה את לשונו של ר' חוצפית המתורגמן שגררה חזיר, ואמר פה מפיק מרגליות ילחך העפר, נפק וחטא [קידושין לט, ב].
נכדו, בן בתו, היה התנא ר' יעקב. הוא ר' יעקב שאמר: "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" [קידושין לט, ב]; "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" [אבות ד, כא]
אמירות אלו הן כעין תיקונים לטעות שטעה סבו, שלא ידע שעיקר השכר הוא בעולם הבא.
עוד נאמר, כי בזמן הריונה, עברה אמו על בתי עבודה זרה והריחה מתקרובת עבודה זרה, והיה ריח זה מפעפע בו כארס של נחש וגרם לו להתאוות לרע. [ירושלמי חגיגה ב, א]
ר' מאיר תלמידו ניסה להשיבו למוטב ולא עלה בידו, כי אלישע טעה לחשוב שתשובתו לא תתקבל. ברם, בעת חוליו, ברגעים האחרונים לחייו, שב והפציר בו תלמידו רבי מאיר לשוב בתשובה שלמה: "באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת. והיה ר' מאיר שמח בלבו ואומר, דומה שמתוך תשובה נפטר רבי" [שם].
יש דעה האומרת כי בכל מקום בדברי חז"ל אשר מזכירים דעת "אחרים" הכוונה לדברי "אחר" שנאמרו על ידי תלמידו רבי מאיר [תוספות סוטה יב, א].
 
אמרותיו
"הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק" [אבות ד, כה].
"אלישע בן אבויה אומר: אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה? לאדם שבונה אבנים תחילה, ואחר כך לבנים, אפילו באים מים הרבה ועומדין בצידן – אין מוחין אותן ממקומן. ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה, למה הוא דומה? לאדם שבונה לבנים תחילה, ואחר כך אבנים, אפילו באים מים קימעא –  מיד הופכין אותן" [אבות דרבי נתן כד].
 
עובדות והנהגות
אלישע בן אבויה זכה לעולם הבא בזכות תורתו ובזכות תלמידיו: כשמת אחר, אמרו בשמים: לא ניתן לדון אותו לגיהנום מפני שעסק בתורה, ולא ניתן להביאו לעולם הבא מפני שחטא. אמר רבי מאיר: מוטב שידונו אותו, ולאחר מכן יגיע לעולם הבא. מתי אמות ואעלה עשן מקברו [כלומר, אכניס אותו לגיהנום, כדי שיוכל אחר כך להגיע לחיי העולם הבא]. כשנפטר רבי מאיר, עלה עשן מקברו של אחר. אמר רבי יוחנן: גבורתא למיקלא רביה? תלמיד אחד היה בינינו שיצא לתרבות רעה, ואין כח בין כולנו להביאו לעולם הבא? אם אוחז אני בידו להביאו לעולם הבא, מי יקחנו מידי? ועוד אמר: מתי אמות ואכבה עשן מקברו. כשנפטר רבי יוחנן, פסק העשן מקברו של אחר. אמר הספדן: אפילו שומר הפתח של גיהנום לא עמד לפניך רבינו בבואך להוציא משם את אחר [חגיגה טו, ב].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בחיטין, והוא המצויין כיום כקבר יתרו באתר נבי שועייב המקודש לדרוזים:
"בקבר הנקרא נבי-אללא-שייב אשר בעיר עת קצין קברו את אלישע בן אבויה שמת בעיר ההיא". [אדמת קודש]

קבר יתרו:
יוצאים  מהמושב לכביש 7717 ופונים בו ימינה לכיוון כפר זיתים. לאחר כ-1.7 ק"מ פונים שמאלה בכביש העולה המגיע לאחר כ 1.5 ק"מ לקבר יתרו.

רבי יהושוע בן פרחיה:
בתחילת הכביש העולה במעלה ההר המקיף את קבר יתרו, למעלה משמאל לכביש ליד עצי הדקל – קבר רבי יהושע בן פרחיה.

כפר חיטייא מוזכר מספר פעמים בתלמוד: שם דר התנא רבי יעקב דכפר חיטייא [חגיגה ה, ב][1] והאמורא ר' עזריה דכפר חיטייא [ויקרא רבה ז, ד ועוד]. יתכן שריש לקיש התיישב במקום לפרק זמן מסויים (על פי דעה אחת בתלמוד) בזמן שברח מטבריה לאחר שהעלה את חמתו של ר' יהודה נשיאה בפסיקתו ש'נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלושה' [ירושלמי סנהדרין ב, א ועוד]. כמו כן, בזמנו של האמורא ר' אבא בר כהנא מוזכר ביישוב בית כנסת[2] [בראשית רבה סה, טו].


הצג את קברי צדיקים בגליל במפה גדולה יותר

Scroll Up

הפניות נקראות ומועברות לטיפול אך ללא מענה אישי

השאירו לנו הודעה בטופס הבא: