הגסטאפו נטל את האחריות על טרזין ב-10 ביוני 1940, ובנובמבר 1941 הפכה העיירה מוקפת החומה למחנה סגור.
השליטה על המחנה, שכונה באופן פורמלי "גטו", הייתה בידי "המשרד המרכזי לפתרון בעיית היהודים בבוהמיה ובמורביה", שהיה כפוף למשרד הראשי לביטחון הרייך.
בעיירה טרזין היו קיימים בניינים למגורים, אך עם הפיכתו למחנה לא הורשו משפחות יהודיות להתגורר בהם. בניגוד למקובל בגיטאות, הופרדו האסירים לקבוצות של ילדים, גברים ונשים,
ונכפה עליהם להתגורר במגורים נפרדים, ללא אפשרות לקשר חופשי ביניהם, בדומה למחנות ריכוז. זאת בנוסף לכללים נוקשים בהם נדרשו האסירים לעמוד.
מחנה טרזיינשטט היה נתון לפיקוד של אנשי האס אס, בדומה למחנות ריכוז. השמירה בו הופקדה בידי שומרים צ'כים, שבאמצעות חלק מהם הצליחו יושבי הגטו היהודים לקיים קשרים עם העולם. לצד המחנה שנועד ליהודים,
התקיים גם מחנה הסגר נפרד לאסירים מדיניים – יהודים ולא-יהודים.

כוונות הנאצים, בהקימם את מחנה הריכוז טרזיינשטט, נחלקו לשלוש:
ראשית – מקום איסוף ליהודי הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה.
שנית, לאחר ועידת ואנזה, ביקשו הנאצים לרכז בו את כל היהודים הקשישים, היהודים ידועי השם והיהודים בעלי הזכויות המיוחדות: יהודים אשר לחמו למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה וזכו לאותות הצטיינות שלישית, המקום הפך בסוף המלחמה לגטו לתצוגה למדינות המערב, בעודו ממשיך לשמש כתחנת ביניים בדרך לאושוויץ. מנהיגי יהדות צ'כיה, שלא ידעו על החלק השלישי בתוכנית, תמכו בהקמת הגטו מתוך תקווה למנוע את הגירוש למזרח ובדרך זו לשמור את היהודים הצ'כים על אדמת מדינתם עד תום המלחמה.

בסך הכול נשלחו כ-160,000 יהודים לטרזין, כולל אלה שהגיעו בצעדות המוות. כרבע מהם (כ-35,000) נספו בו, רובם ממחלות ורעב, וכ-88,000 נשלחו להשמדה במזרח,¨C12C מתוכם ניצלו 4,135. 19,000 ניצולים שרדו בתום המלחמה. הנאצים העבירו את השליטה על המחנה לצלב האדום ב-3 במאי 1945, וחמישה ימים לאחר מכן שוחרר המחנה על ידי הצבא האדום.

כתובת: M?stský h?bitov 325

הצג מפה גדולה יותר