Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

חיפה

חיפה אינה מוזכרת במקרא[1], ונראה שההתיישבות בה החלה רק בתקופה הפרסית. שמה מופיע לראשונה במקורות היהודיים [תוספתא יבמות ו, ח ומספר רב של פעמים בתלמוד] כיישוב של תלמידי חכמים, ומחיפה מוכרים יוסי חיפני – שמשו של ר' יהודה הנשיא [כתובות קג, א], ר' חלפתא דמן חיפה [גיטין פו, ב], רבי אבא דמן חיפה [שבת מה, ב], והחכם החיפני הידוע ביותר – רבי אבדימי דמן חיפה, המוכר גם מן המדרש, ואשר הורה בחיפה [ירושלמי עירובין ב, א][2]. יהודי חיפה חיו, וכנראה אף סבלו, תחת השפעת העמים השכנים מצפון ומדרום – הפניקים והשומרונים[3]. נראה שמיקום היישוב בסביבה מעורבת גרם לשגיאות בהיגוי של חלק מאותיות העברית, כפי שנאמר: "אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין, מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין [היהין חיתין ועיינין אלפין, שהם פוגמין בתפילתן – רש"י]" [מגילה כד, ב; ירושלמי ברכות ב, ד]. מעניין לציין כי בכתובת שנמצאה בבית הכנסת של רחוב  שליד בית שאן, יש חילופי אותיות א' ו-ע' וכן ה' ו-ח', תואם לחילופים שהיו בדיבורם.

במחצית השניה של המאה הי"א לסה"נ הפכה חיפה למרכז יהודי חשוב ליהודי הגליל, לאחר שישיבת גאון יעקב בראשותו של ר' אליהו הכהן גלתה מירושלים לצור, וחיפה נבחרה כמרכז הסמלי לריבונות הגאונות הארץ-ישראלית בראשות ר' אליהו הכהן[4]. באירוע רב רושם שנערך בחיפה בהושענא רבה בשנת 1082 לסה"נ קידש ר' אליהו הכהן את השנה, חידש את הגאונות והסמיך 'חברים בסנהדרין הגדולה'. תאור המאורע המופיע במגילת אביתר, שחוברה בידי אביתר בנו של ר' אליהו הכהן ונמצאה בגניזה הקהירית, מספר על הגעתו של ר' אליהו הכהן לחיפה "לקדש את השנה, וחידש את הגאונות ואת הסמיכה בבית הועד נגד כל בני ישראל, וישם אלות נמרצות וקללות נחרצות על כל חולק ומפליג ועל כל גוזל ומשיג גבולין, וכתוב בספר התקנה והסמיכה, וחותם ידו ויד כל החכמים בו". אך למרות אירוע חשוב זה המצביע על חשיבות המקום בעיני יהודי ארץ ישראל, הביא הכיבוש הצלבני בשנת 1100 לחורבן היישוב היהודי בחיפה, ור' בנימין מטודלה העובר בה בסביבות 1170 לסה"נ [ד"א תתק"ל] אינו מזכיר כבר קהילה במקום[5].

בתקופה הממלוכית (מאות י"ד-ט"ו לסה"נ) הפכה חיפה לכפר קטן ודל[6]. רק בתקופה העות'מאנית התאוששה מעט, ובראשית המאה הי"ח אף שימשה כנמל בסיס לשודדי הים ממלטה הידועים לשמצה. באמצע המאה הי"ח הרס השליט הבדואי דהר אל-עומר את חיפה העתיקה, ובנה אותה מחדש מעט מזרחה יותר[7]. מאותה עת התקיימה בה קהילה יהודית שהיתה מיעוט בקרב המוסלמים והנוצרים (במהלך המאות י"ח-י"ט לסה"נ), אך ברבות הימים הפכה לרוב. תרמו לכך פיתוחה המואץ של העיר, בניית הנמל המודרני וירידתה של עכו שכנתה העתיקה מצפון במאה הכ' לסה"נ[8].
 
הממצאים באתר
מחיפה העתיקה כמעט ולא נותר דבר. באזור הצפוני המישורי של חוף חיפה, היום באזור בית החולים רמב"ם ושכונת בת גלים, נתגלו בעבר חרסים מן התקופה הפרסית ועד לתקופה הצלבנית: מטבעות מן התקופה החשמונאית (כולל מטבע של אלכסנדר ינאי), ומטבעות מן התקופה הביזנטית (כולל מטמון מטבעות זהב מימי הקיסר פוקאס – ראשית המאה הז' לסה"נ). כמו כן נתגלו שרידי בניה קדומים וקטעי רצפות פסיפס. על חוף הים תועדו חציבות ומתקנים קדומים. שרידים אלה, המשתרעים על שטח של כ-300 דונמים באזור המישורי הנ"ל[9] מצביעים, כנראה, על מיקומה של חיפה מתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד. חלק מבית הקברות של העיר אותר בעבר באזור 'חיפה אל-עתיקה', מעט דרומית-מזרחית לתחומי העיר הקדומה, וצפונית-מערבית לבית הקברות היהודי הישן שבו מצוין היום קברו של ר' אבדימי דמן חיפה.

בבית הקברות ישנן מערות קבורה מפוארות, אך המערה היחידה שעדיין גלויה כיום (שנת תשס"ט) נמצאת מתחת לגשר שמעל מסילת הרכבת[10], ראה להלן קבר הרמב"ן. זוהי מערכת קבורה גדולה ומפוארת. היא נסקרה ונמדדה בשנת 1890 על ידי המהנדס הגרמני ג. שומכר, תושב המושבה הטמפלרית הסמוכה לאתר ממזרח, נוקתה בשנת 1955 על ידי ז. גולדמן מטעם אגף העתיקות, נסקרה שוב בשנות ה-60 של המאה הכ' על ידי סוקרי אגף העתיקות, ובראשית המאה הכ"א, בזמן עבודות פיתוח לאורך מסילת הרכבת, נוקתה המערה שוב ושוחזרה בחלקה. המערכת כוללת חצר מרכזית השקועה בסלע. החצר מוקפת אכסדרת עמודים חצובה ובנויה היטב, ומסביבה ששה אולמות וחדרי קבורה חצובים עם כוכים, שקתות, מקמרים ודרגשי קבורה. בחלק מדרגשי הקבורה סותתו בסלע מעין כריות להנחת ראשו של הנפטר. מערכת זו עברה שינויים תוספות ושיפוצים בתקופות שונות, ועל כך מעידות רצפות הפסיפס שהוכנסו בתקופות מאוחרות.

בשנת 1991 חפר ש. ינקלביץ מערת קבורה נוספת מעט ממערב למערה הנ"ל. גם מסביבה היתה חצר רבועה ואולמות קבורה. הממצא ממערה זו כלל חלקי כלי חרס, נרות שמן ומטבעות מן התקופה הביזנטית.

בשנת 1999, בזמן עבודות פיתוח המסילה, נתגלתה מערה נוספת מעט ממזרח למערה הראשונה שנסקרה בזמנו על ידי שומכר. היא נחפרה על ידי מ. פיילשטוקר מטעם רשות העתיקות[11]. גם מערה זו היתה מפוארת, וגם היא בעלת חצר ואולמות קבורה. במערה זו נתגלו ציורי מנורות המעידים על זהותם היהודית של הנקברים[12]. מערה זו נסתמה לפני כשנתיים עקב בניית מעבר תת קרקעי מתחת לפסי הרכבת.

יש לציין שבאזור זה של חיפה אל-עתיקה נסקרו עוד בשנת 1873 מערות קבורה נוספות, מפוארות אף הן, בידי הסוקרים קונדר וקיצנר במסגרת מפעל הסקר של הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל. בדו"ח שמילאו הסוקרים מתוארות מערות קבורה אחדות עם חצרות מרכזיות, אולמות קבורה עם כוכים, מקמרים ושקתות קבורה. בתאורם הם מציינים 'מערכת קברים מצפון-מערב (וקרוב לצוק ראס אל כרום). מערכת קברים נוספת נמצאת יותר מערבה, אך רובה נהרסה בעת פעילות מחצבה באזור, היא נמצאת תיכף דרומה מהטחנה. יש שם גושי אבן העומדים על הצד ומסמנים גבול כביש עתיק. כל זה קרוב לבית הקברות היהודי'.

בשתיים מן המערות מציינים הסוקרים ציורי מנורות בעלות שבעה קנים שנחרתו מעל פתחי אולמות קבורה. מיקומן המדויק של מערות אלה אבד מאז, ונראה שהן חבויות מתחת לפני הקרקע באזור זה של חיפה אל-עתיקה, הרווי כנראה במערות קבורה יהודיות מפוארות מתקופת התלמוד. נראה שהמערות באזור הן בעלות תכנית דומה, ואולי אף אחידה. כמו"כ מתחת לנמל כנראה שיש מערות קבורה לפי הממצאים שנתגלו באזורו, וכן במפה מצויין כי באזור ביה"ח רמב"ם בשטח הצבאי ישנם קברים.

מערת אליהו הקיימת בחיפה היא בעלת מסורת קדושה, מן הקדומות בארץ ישראל, המייחסת את המערה למקום מחבואו של אליהו הנביא בכרמל. המערה מוזכרת כבר בחיבור הארמי 'חיי ישו' המיוחס למאות ד'-ה' לסה"נ, כתב יד שנתגלה בגניזה הקהירית; הכתובות הרבות[13] וכן ציורי מנורות, שופר ולולב שנחרתו על כתלי המערה, מעידים כולם על השימוש במערה על ידי יהודים ונוצרים כאחד, לפחות מן התקופה הביזנטית ואילך[14]. גם מתקופת הגאונים קיימת עדות לקידוש האתר: ברשימת כנסיות אליהו, בכתב יד פרמא מהגניזה הקהירית, מוזכר: "כנסיות אליהו אחת בחיפא שתים בעכו". נראה שהכוונה למערת אליהו, שמפאת חשיבותה אף פותחת את הרשימה הנ"ל, ומייחסת לאליהו את כל האתרים המקודשים שברשימה[15]. המערה היא אחד מהציונים שמופיעים כמעט בכל כתבי הנוסעים שביקרו באזור, מבנימין מטודלה במאה הי"ב [ד"א תתק"ל], מראשוני הנוסעים היהודיים, שמזכיר את המערה למרות שהקהילה היהודית בחיפה כבר לא היתה קיימת, עד לנוסעים המאוחרים ביותר בתחילת המאה הכ'. במערה התקיימה הילולה, המוזכרת כבר במאה הט"ז לסה"נ על ידי המבי"ט [שו"ת מבי"ט חלק ג סימן רכ]. תאור מפורט של המערה מן המאה הי"ח לסה"נ ניתן על ידי ר' אברהם ישמעאל סאנגויניטי [ה"א תק"ב], בזמן שביקר במקום עם ר' חיים בן עטר, האור-החיים הקדוש, ואף שהה שם ביום כיפור[16].

בחלקה המערבי של המערה קיים אולם מלבני חצוב, ומול הפתח ישנו כוך ארוך ובו דרגשים להנחת נרות. בקירות המערה נחרתו למעלה ממאה וחמישים כתובות[17] מן המאות ה'-ו' לסה"נ (התקופה הביזנטית, שלהי תקופת התלמוד)[18]. כל הכתובות הינן כתובות זיכרון שנחרתו על ידי עולי רגל שבאו לבקש במערה מרפא וישועה, ורבות מן הכתובות מתחילות במילה 'יזכור'. כתובת עברית יחידה מזכירה את 'יצחק בר כונה'. כמו כן נחרתו על קירות המערה שתי מנורות בעלות שבעה קנים. בסקר ארכיאולוגי שנערך במערה וסביבתה נלקטו חרסים מן התקופה הרומית, הביזנטית והעות'מאנית. בקרבת העלייה למערה ישנם כוכים חצובים בסלע, ו-50 מטר מדרום למערה ישנה מערה נוספת החצובה בסלע[19]. כמו כן נמצאו באזור סימני חציבה, מתקנים לאגירת מי גשמים ושלושים ואחת מדרגות חצובות המובילות לבור מים מטוייח.

 

 

[1] עכו, שקמונה ותל אבו-הוואם בשפך הקישון, היו היישובים המקראיים המרכזיים על חופו של מפרץ חיפה בתקופות הקדומות.
[2] בנוסף אנו מוצאים סיפור על חסיד אחד שנעשה לו נס בחיפה: "מעשה בחסיד אחד דהוה מטייל בשוניתא דימא דחיפה, והרהר בלבו ואמר: תאמר שהקב"ה עתיד לעשות שער מזרחי של בית המקדש ושני פשפשיו אבן אחת של מרגלית? מיד יצתה בת קול ואמרה לו אילולי שאתה חסיד גמור כבר היתה מידת הדין פוגעת באותו האיש. העולם כולו בראתי בששה ימים, דכתיב [שמות לא, יז]: ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ושער מזרחי של בית המקדש אי אפשר לעשותו הוא ושני פשפשיו אבן אחת של מרגלית? מיד ביקש רחמים על נפשו, ואמר לפניו: ריבון העולמים, אף על פי כן, בלבי הרהרתי ובשפתי לא פירשתי! מיד נעשה לו נס ונבקע לפניו הים, וראה מלאכי השרת מסתתים בו, מגלפים בו, מסרגים בו. אמר להם: מה הוא זה? אמרו לו זה הוא שער מזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשיו אבן אחת של מרגלית" [פסיקתא דרב כהנא יח, ה].
כמו כן נאמר שחוף הים של חיפה, המצוי בנחלת זבולון, הוא השומר על שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא: "כי שפע ימים יינקו [דברים לג, יט]: זה ים של חיפה. שאין לך צרור של כסף וזהב וספינה אבודה בים עד שהוא מקיאו ומשליכו לים של חיפה, שהוא משמרתו של ים הגדול, והוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא" [מדרש תנאים דברים לג, יט].
[3] יש מקום להזכיר את הקסטרא – עיר נכרית ליד חיפה בזמן בית שני. בויקרא רבה [כג, ה] נזכר כי תושבי קסטרא הנכריים הציקו לתושבי חיפה היהודים. יש המזהים אותה עם היישוב שישב באתרה של טירת הכרמל.
[4] לעומת מתחרהו דוד בן דניאל בן עזריה ממשפחת ראשי הגולה הבבליים, שתבע את ראשות הגאונות לעצמו.
[5] לעומת הקהילות החזקות יחסית בתקופה זו בצור ובעכו.
[6] רבי יצחק חילו [ה"א צ"ג – 1333] כותב: "בעיר הזאת יש קהילה מפורסמת בחסידותה".
[7] היום באזור שממזרח לכיכר פאריס.
[8] תהליך חזרתה של חיפה לגדולתה, ובפרט חיפה היהודית, ניכר בכתבי הנוסעים שבין המאה הי"ח למאה הכ': בשנת 1769 [ה"א תקכ"ט] כותב ר' משה ירושלמי: "בה יושבים קצת יהודים"; בשנת 1876 [ה"א תרל"ו] כותב ר' יוסף חיים אופלטקה: "עדת ישראל שבקרבה גדלה בימים האלה, כי ינהרו אליה יום יום, הינם כהיום ערך ת"ק נפש כן ירבו"; בשנת 1893 [ה"א תרנ"ג] נכתב בגבעת שאול: "מספר יושביה 5000, ורובם יהודים ונוצרים"; בשנת 1924 [ה"א תרפ"ד], כחמש שנים לפני תחילת בניית הנמל, נכתב במסעות משה: "ועתה לערך ב' אלפים וח' מאות יהודים".
[9] רובו הגדול מכוסה היום בבניה צפופה.
[10] נ"צ 14915/24816.
[11] כיום, שנת תשס"ח, המערה מכוסה, ומקומה באזור המעבר הרגלי התת-קרקעי העובר מתחת למסילת הרכבת.
[12] עד שנת תשס"ח טרם פורסמו ממצאי המערה.
[13] למעלה ממאה וחמישים, רובן הגדול ביוונית, וחלקן בלטינית ובעברית.
[14] עובדיה תשכ"ט.
[15] ריינר תשמ"ה; ריינר, מקומות קדושים.
[16] סגולה מיוחדת של המערה מוזכרת במסעותיו של שמעון ברמן [ה"א תרל"א] ובמסעות נוספים, וכך הוא כותב: "למערה זו יש גם סגולה מיוחדת שהיא מרפאה כל מיני חלאים רעים, כגון שגעון, חלי הנפילה רחמנא ליצלן. החולה, שישן במערה לבדו שלשה ימים מתרפא… ליד הנר יושבת אשה בריאה וחזקה בשנות העמידה… היא היתה חולה מסוכנת לפני שנים מעטות, גיהקה מאד ודעתה היתה מטורפת, צעקה בקולי קולות, ובנפול עליה השגעון זימרה תפלות שונות מהמחזור, ובהתפקחה לא ידעה לקרוא מילה אחת בספר ככל שאר נשי הספרדים. ואמרו הבריות: דיבוק נכנס בה… הביאוה לחיפה למערת אליהו הנביא, ולפי המנהג ישנה כל לילה שתי שעות לבדה במערה… עוד בשבוע הראשון הוטב לה, והיא נשארה שם שלשה שבועות עד שנתרפאה לגמרי בלא שום תרופה של רופא. מאז עברו תשע שנים והיא בריאה ושלמה".
[17] רובן ביוונית.
[18] עובדיה תשכ"ט.

[19] 6X15 מ'.

צדיקים הטמונים בו:
הנביא אלישע בן שפט
רבי אבדימי דמן חיפה
הרמב"ן
ראשונים ובעלי התוספות

ראשונים ובעלי התוספות
בערך זה אנו מביאים כמה מבעלי התוספות והראשונים, שמקום קבורתם צויין ברשימות הנוסעים במרוצת הדורות.
 
רבינו יחיאל מפאריז (ובנו ר' יוסף)
נפטר בחיפה בשנת ה' אלפים כ"ו
רבינו יחיאל ב"ר יוסף מפאריז, מגדולי בעלי התוספות. חמיו ורבו של הסמ"ק.
עמד בראש ישיבה גדולה בפאריס והיה אב בית הדין, וחיבר תוספות על התלמוד. פירושיו ותוספותיו לתורה מובאים כמה פעמים בספר דעת זקנים.
כאשר התעוררה בעולם הנוצרי הסתה נגד התלמוד, הזמין לודויג התשיעי מלך צרפת ארבעה מראשי חכמי ישראל בצרפת, ובראשם רבי יחיאל, להשיב על טענות המסיתים [המומר ניקולאי]. הויכוח נרשם בשם "ויכוח רבינו יחיאל מפאריס". אך למרות הצלחת החכמים היהודים, נגזרה שריפת התלמוד וביום ד' פרשת חוקת ה' ד' נשרפו בפאריס 24 קרונות מלאים בספרי התלמוד. בשנת ה"א י"ט, עזב רבי יחיאל את צרפת עם תלמידים רבים, ועלה לארץ ישראל. את ישיבתו הגדולה 'מדרש הגדול דפאריס' קבע בעכו, ועמד בראשותה עד פטירתו בשנת ה"א כ"ו.
מובא בסדר הדורות: "רבינו יחיאל מפרישי [בר' יוסף] היה תלמיד ר' יהודה החסיד והריב"א… ובסוף ימיו הלך לעכו… ושם בעכו ברגלי ההר נקבר בנו יוסף ארמלי… היה גם כן חכם בקבלה מעשית".
 
רבי שמשון בן אברהם משאנץ
סדר הדורות מציין שהיה תלמידו של רש"י, וראה להלן דבריו בשם יוחסין (עולי הרגל ומקורות).
בספר קורא הדורות ציין כי היה חברו של רבינו ברוך בעל התרומה [כנזכר בתוס' סוף פ"ב דערכין].
תלמיד ר"י הזקן, ופירש את המשניות לסדר זרעים.
מגדולי בעלי התוספות בצרפת. עיקר פעילותו היתה בעיר סנס שבצרצת, משם נקרא שמו שאנץ. עלה לא"י סמוך לעליית 300 הרבנים ובעלי התוספות בשנת ד' תתקע"א (1211), וישב בעכו, בה גם נפטר.
 
רבי יעקב ב"ר שמשון משאנץ
מחכמי ארץ ישראל. עלה מצרפת עם אביו, והתיישב בעכו עם אביו.
לא מצאנו מידע נוסף על בעלי התוספות והראשונים שמציינים הנוסעים השונים. מידע על הרמב"ן שמוזכר פעמים בודדות בתוספות, הבאנו בערך בפני עצמו.
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתם בבית הקברות בחיפה[1]:
 תוצאות ארץ ישראל, גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש כת"י ב.
"רבינו שמשון משאנץ בעל התוספות, ונקרא איש ירושלים, ועשה פירוש לזרעים ולטהרות ונקבר בהר הכרמל". [סדר הדורות בשם יוחסין]
"בשנת ד"א תתקל"ה מת הרשב"א הנקרא ר' שמשון משנץ ב"ר אברהם, ונקבר בעכו, ברגלי ההר [הר הכרמל]. והוא התחיל לחבר פירוש המשניות… ר' יעקב בן רבינו שמעון בעל התוספות ור' יוסף ארמלי בן רבינו יחיאל מפאריז מנוחת כבודם בעכו אצל ההר". [מסעות משה]
"ואחר שנפטר רבינו יצחק מדנפירי, מ

קברי הצדיקים בחיפה

ראה בהרחבה בשמות הצדיקים הקבורים שם.
 

בית עלמין שדה יהושע חיפה – שדה יהושע 04-8672917 בית עלמין חיפה מפה - בית עלמין שדה יהושע מפה
בית עלמין צבאי שדה יהושע חיפה – שדה יהושע   מפת בית העלמין הצבאי בחיפה - בית עלמין צבאי שדה יהושע  
בית עלמין חיפה העתיק חיפה – רחוב יפו 04-8642405 בית קברות חיפה הישן מפה  
בית עלמין טירת הכרמל טירת הכרמל 04-8570242 בית עלמין טירת כרמל מפה  
בית עלמין תל רגב חיפה – קריות 04-8662619 בית עלמין תל רגב מפה  
בית עלמין צור שלום קרית ביאליק 03-7953640 בית עלמין צור שלום מפה

לעוד מידע על בתי קברות בני זמנינו ניתן למצוא כאן

היישוב היהודי העתיק חיפה, מתקופת המשנה והתלמוד ומתקופת הגאונים (ימי הביניים) , התקיים בשטח המישורי שלמרגלות הר הכרמל על חוף הים, היום באזורים הכלולים בחלקה המזרחי של שכונת בת גלים, בתחום בית חולים רמב"ם ושטח הנמל המיובש שממזרח לו, ובאזור 'חיפה אל-עתיקה' – מדרום-מזרח לבית החולים.


הצג את קברי צדיקים בגליל במפה גדולה יותר

שמות התורמים יוזכרו על ציון הבעל שם טוב זי"ע