כוחה של התפילה עצום, וכפי שלימדו אותנו גדולי ישראל, "אין תפילה שהולכת לאיבוד". ואכן, עם ישראל במשך אלפי שנות קיומו, החזיק במידת התפילה כאחד מעמודי היסוד של קיומו כעם. בעת צרה, בעת שמחה – ובכל זמן, היו התפילות השונות נקודות העצמה, החוזק והתקווה של עם ישראל, ובכך אף נפתח בהיסטוריה אחד מהפרקים המשמעותיים ביותר בעם ישראל: יציאת מצרים, שהחלה כאשר צעק עם ישראל מקושי השעבוד. גם לאחר מכן, בעת שבקע הבורא את ים סוף עבור העם, הודו בני ישראל לבוראם על ידי תפילה – שירת הים, וכן לאורך אלפי שנות דברי ימי עמינו, בשמחתם ובצערם, בישבם בארצם ותחת דגלם – ובגלותם בגלויות השונות.

אף יחודו של בית המקדש הוא זה, והבורא אומר "כי ביתי בית תפילה יקרא – לכל העמים".